עמ"נ 11526-08-14 CHEN MUCAI נ' משרד הפנים

בערעור זה (שהוגש בתחילה כעתירה מינהלית) נתקפת החלטת בית הדין לעררים בירושלים מיום 21.7.14 לפיה נדחה על הסף, מחמת חוסר ניקיון כפיים, ערר שהגיש המערער על סירובו של המשיב לאפשר לו להגיש בקשה להארכת שהייתו בישראל למשך 180 יום באשרת תייר.

חוסר ניקיון הכפיים של המערער במסגרת הערר שהגיש, קיצוני הוא. המערער תקף בכתב הערר את סירוב המשיב לקבל מידיו את הבקשה להארכת השהייה בישראל, אך לא טרח לגלות באותה הזדמנות כי הסירוב האמור לא ניתן בחלל ריק, שכן קדמו לו מספר הליכים משפטיים בינו לבין המשיב, במסגרתם דחתה ועדת ההשגה לזרים שלוש השגות שהגיש המערער על שלוש החלטות שהורו לו לצאת מישראל לאלתר. יתרה מכך, המערער הגיש לבית המשפט שלוש עתירות מינהליות, כל אחת נגד כל אחת מההחלטות האמורות, וכל שלוש העתירות נמחקו או נדחו. פסק הדין האחרון ניתן ביום 18.3.14, ובו נדחתה על הסף עתירת המערער נגד החלטת המשיב שלא לאפשר לו להמשיך ולשהות בישראל לצורך ניהול ההליכים המשפטיים אותם הוא מנהל נגד מעסיקו ונגד המוסד לביטוח לאומי בגין תאונת עבודה שאירעה לו בישראל (עת"מ 20231-03-14). בסיום פסק הדין קבע בית המשפט כי "על העותר לעזוב את ישראל עד ליום 25.3.14". לא זו בלבד שהמערער לא קיים הוראה זו ולא יצא מישראל כפי שנצטווה, אלא שפחות מחודש לאחר מתן פסק הדין הגיש למשיב בקשה חדשה – היא הבקשה נשוא הערעור דנן – להתרת המשך שהייתו בישראל, וזאת שוב לאותה מטרה של ניהול ההליכים המשפטיים בתיק הנזיקין. חמור לא פחות מכך: קיומו של פסק הדין האמור כלל לא הוזכר בכתב הערר, ובדומה לכך שורת הליכי ההשגות והעתירות אותן הגיש המערער, כמפורט לעיל, שאף הן לא הוזכרו בערר. במצב דברים זה, אין למצוא משגה כלשהו בהחלטת בית הדין לעררים לדחות את הערר על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים של מגיש הערר. ודאי שאין בנסיבות אלה מקום לתמיהה המועלית בעתירה, לפיה מהחלטת בית הדין לא ברור "מהו חטאו של העותר" (סעיף 54 לעתירה).

משלא נפל משגה בהחלטת בית הדין, אין מקום לדיון במסגרת הערעור המינהלי בהשגת המערער כלפי סירוב המשיב לקבל לטיפול את בקשתו להמשך שהייה בישראל. חובתו האלמנטרית של בעל דין המבקש דיון והכרעה בהשגה שכזאת להציג בכתבי טענותיו את העובדות המקופלות ברקע החלטת המשיב אותה הוא תוקף. משלא נהג כן המערער, ותחת זאת כיסה בפני בית הדין לעררים שורה של עובדות רלבנטיות והכרחיות להבנת החלטת המשיב, אין לו פתחון פה לתבוע מבית הדין או מבית המשפט הכרעה לגוף הטענה.

מטעמים אלה דין הערעור להידחות על הסף, ועמו הבקשה לצו מניעה זמני. כידוע, דחיית עתירות מינהליות על הסף נעשית כדבר שבשגרה מכוח תקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן – תקנות סדרי הדין), מקום בו העתירה "על פניה, אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט". אין לומר כי סמכות זו חלפה מן העולם מאז העברת הדיון בענייני מינהל אוכלוסין מהמסלול של עתירה מינהלית למסלול של ערעור מינהלי, בעקבות כניסתו לתוקף (השנה) של תיקון מס' 22 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. מסקנה זו מתחייבת מתכלית ההסדר המשפטי, ששינה אמנם לבוש פורמלי אך לא תוכן מהותי, וניתן לבססה בדרכים שונות. דרך אחת נסמכת על הוראת תקנה 24 לתקנות סדרי הדין, המחילה על ערעור מינהלי את הוראות פרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אך זאת לא באופן מלא אלא "בשינויים המחוייבים... ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם הוראות החוק ותקנות אלה". הכרה באפשרות סילוק ערעור מינהלי על הסף הינה בגדר אחד מאותם שינויים מחוייבים, למצער בענייני מינהל אוכלוסין. דרך אחרת צועדת בנתיב שסוללת תקנה 462 רישא לתקנות סדר הדין האזרחי, המסמיכה את בית המשפט שלערעור ליתן כל החלטה שהערכאה הדיונית הייתה מוסמכת לתת (ראו ח' בן נון, ט' חבקין הערעור האזרחי (מהדורה שלישית, 2012) עמ' 342). הוראה זו מאפשרת לבית המשפט הדן בערעור מינהלי על החלטת בית הדין לעררים, ליתן כל החלטה אותה מוסמך היה בית הדין ליתן, ובכלל זה החלטה המסלקת את הערר על הסף, כאמור בתקנה 10(1) לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית דין לעררים), תשע"ד-2014.

סוף דבר, הערעור והבקשה לצו זמני נדחים. משלא התבקשה תגובת המשיב לערעור, לא ייעשה צו להוצאות. הערבון יוחזר למערער באמצעות בא כוחו.

המזכירות תשלח את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, י"ז חשוון תשע"ה, 10 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: