עמ"ן 55042-09-14

1.המערער ביקש לבטל את החלטת ועדת הערר לענין ארנונה כללית שליד עיריית אשדוד, מיום 9.6.14, בה הוחלט לפטור את המשיבה מתשלום ארנונה בגין נכס המוחזק על ידיה, בנימוק שפעילותה חוסה תחת ההגדרה של "בית תפילה" לפי סעיף 5ג(ה)(1) לפקודת מיסי העיריה ומיסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן – פקודת הפיטורין).

2.בתאריך 1.1.13 הוצאה למשיבה על ידי המערער שומת ארנונה לשנים 2006-2013, בגין נכס המוחזק על ידיה באשדוד בסכום של 1,631,115 ₪.

בהשגת המשיבה על השומה הנ"ל טענה המשיבה כי היא מקיימת בנכס תפילות וכינוסים דתיים לקהילת מאמיניה, והיא מבקשת לקבל פטור מלא מארנונה בשל השימוש בנכס כבית תפילה לפי סעיף 5ג(ה)(1) לפקודת הפיטורין.

בתשובה להשגה הודיע המערער כי מועד תחילת החיוב ישונה בהתאם למועד בו התחילה העמותה להחזיק בנכס, כך שהחיוב יעמוד על סך 989,073 ₪, אך דחה את הבקשה לפטור מלא, בנימוק שייעודו העיקרי של הנכס הוא מקום ועד התכנסות לקהילה ופעילויות שאינם נובעים מצרכי תפילה או לימודי דת כהוראת סעיף 5ג(ה)(1) לפקודת הפיטורין.

בערר על השומה הנ"ל טענה המשיבה כי היא מקיימת בנכס הנ"ל תפילות וכינוסים דתיים לקהילת מאמיניה, הקהילה היהודית המשיחית באשדוד, בו היא עושה שימוש בעיקר בסופי שבוע ובחגים. בנכס יש אולם גדול המשמש כבית תפילה בלבד, בו מתפללים המאמינים, ויש בנכס עוד חמישה חדרים בהם מקיימים הילדים תפילות ולימוד דתי בליווי עזרים חינוכיים ומשחקים דתיים מותאמים.

בתשובה לערר חזר המערער על הטענה כי השימוש בנכס אינו עונה לתנאים של סעיף 5ג(ה)(1) לפקודת הפיטורין, בה נאמר שהפטור חל על "בית כנסת, לרבות מבנה או חלק ממבנה שיעודו העיקרי הוא קיום תפילה, והשימושים הנוספים בו, ככל שישנם, הם ללימוד תורה או לצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימוד התפילה ושאין בו פעילות עסקית".

המערער הסתמך על פסק הדין בעמ"נ 47425-12-11, ישיבת החיים והשלום נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים, תק-מח 2012(2), 21600(01/04/2012), בו נקבע כי הפטור חל על נכס שייעודו העיקרי הוא בית כנסת, ואין להחילו על נכסים בהן מצוי ארון קודש ומתנהל מניין קבוע באופן אגבי לפעילות העיקרית המתקיימת במקום, התיקון בפקודה חל על מקום נלווה לבית כנסת גם אם מתבצעות בו פעילויות הכרוכות באופי המקום כבית כנסת, כגון שיעורי תורה בסמוך לזמני התפילות.

כמו כן, נטען כי מהאתר המקוון של המשיבה עולה שתחום העיסוק של המשיבה הוא מתן שירותים, ואין לה כל זיקה דתית שיש בה כדי לזכות אותה בפטור המבוקש.

בנוסף, הסתמך המערער על פסקי הדין עמ"ן (י-ם) 526/08, ישיבת מקדש המלך נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים; עת"מ (חיפה) 429/02, האיגוד הארצי לקציני ים ואח' נ' מ"י, בג"ץ 6741/99, ארנן יקותיאל נ' שר הפנים.

3.בהחלטת ועדת הערר נשוא הדיון נאמר שנחה דעתה של הוועדה כי פעילותה הדתית העוררת בנכס עונה על ההגדרה "בית תפילה" שבפקודת הפיטורין וכן כי יתר הפעולות המתבצעות במסגרת הנכס חוסות תחת השימושים הנוספים אליהם התכוונה הפקודה.

הוצגו לפני הוועדה תמונות של בית התפילה המשמש את קהל מאמיניה, הוצגו תמונות נוספות מהן ניתן ללמוד כי חברי העמותה לומדים בצוותא, מקבלים שיעורי העשרה להם ולילדיהם, בראש העמותה, עומד איש דת שהציג תעודת הסמכה מהימנה בעיני הוועדה שטען שמדובר במוסד דתי, והמסמכים שהוצגו מלמדים כי העמותה פועלת למטרות ציבוריות, חברתיות ולא למטרות רווח.

הוועדה קיבלה את עמדת המשיבה כי מדובר בכנסיה פרוטסטנטית הנותנת שירותים לקהל מאמיניה והיא מקיימת מפעילות באשדוד מזה 17 שנה ונהנתה מפטור מארנונה בהתאם לפקודת הפיטורין.

הוועדה סברה כי אי מתן פטור למשיבה יהווה אפליה חמורה פסולה וקשה בהשוואה למוסדות דת אחרים, ותפגע באופן לא מידתי בחברי העמותה, עד כדי סיכון לפגיעה בחופש הפולחן והדת המעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בקשר לכך נאמר שאף שיתכן שהגדרת הפעילות של העוררת אינה מוגדרת כדת רשמית ו"מן המפורסמות, די באופן הגדרת חברי העמותה את עצמם כתנועה דתית ודי בהצגת מאפיינים של פולחן דתי, כגון: תפילה, לימוד וכדומה, כדי להיכנס להגדרה המזכה בפטור לפי פקודת הפיטורין.

הוועדה קיבלה כממצא עובדתי את העובדה שפעילות העמותה היא פעילות דתית החוסה כולה תחת ההגדרה של הפקודה המזכה את העוררת בפטור מלא מארנונה עירונית.

כמו כן קבלה הוועדה את עמדת המשיבה לפיה החדרים המשמשים למשחק ילדים וחינוכם הינם חלק מפעילות הדת, כאשר פולחן דתי יכול לשאת מאפיינים שונים ומגוונים ומקום לפרשנות סובייקטיבית, ובלבד שהפעילות אינה נושאת מאפיינים עסקיים ו/או זרים לפולחן דתי סביר.