עמ"ם 7214/15 פלוני נ' מדינת ישראל

בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.10.2015 (מ"מ 38548-10-15, סגן הנשיא א' פרקש). בית המשפט המחוזי אישר צו שנחתם בידי שר הביטחון על-פי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן: החוק).

רקע עובדתי והשלבים הקודמים של ההליך

2. המערער הוא אביו של אדם שביצע פיגוע בשטח ישראל ובהמשך לכך נורה על-ידי איש צבא ומת כתוצאה מן הירי.
   
   
3. ביום 19.10.2015 נעצר המערער על בסיס צו מעצר שניתן על-ידי בית משפט השלום בירושלים. בהמשך אותו היום נחקר המערער במשטרה בחשד לביצוע "עבירות ממניע גזענות או עוינות" – בין היתר בכך שהתבטא בפני אנשים על כוונה לפגוע בעצמו או באחרים על רקע הפיגוע שבו היה מעורב בנו. לבית משפט השלום הוגשה בקשה לצו מעצר של 24 שעות נוספות לצורך השלמת חקירה. בקשה זו נדחתה על-ידי בית משפט השלום בהחלטה מיום 19.10.2015, שבה הורה בית המשפט על שחרורו של המערער בתנאים.

4. תחילה, הגישה המדינה ערר על החלטתו של בית משפט השלום. ואולם, בסופו של דבר התגבשה הערכה לפיה לא ניתן יהיה להמשיך בהליך הפלילי נגד המערער. בשלב זה, ביום 20.10.2015 חתם שר הביטחון על צו מעצר מינהלי נגד המערער החל מיום 20.10.2015 עד ליום 19.1.2016.

5. כמצוות סעיף 4 לחוק, ביום 22.10.2015 הובא עניינו של המערער לביקורת שיפוטית בבית המשפט המחוזי. המדינה טענה בפני בית המשפט המחוזי כי יש בידיה אינדיקציות ממשיות המבוססות על חומר מודיעיני לכך שבכוונתו של המערער לנקום את מות בנו. החומר הסודי שעליו נסמכה המדינה הוצג לבית המשפט המחוזי. המדינה טענה עוד כי המערער התבטא שלדעתו בנו לא ביצע פיגוע, אלא נהרג על-ידי כוחות הביטחון. עוד נטען על-ידי המדינה כי המצב הביטחוני וריבוי פיגועי הדקירה בעת האחרונה מגבירים את המסוכנות הנשקפת מהמערער. מנגד, המערער הכחיש כי אמר את הדברים המיוחסים לו, וטען כי לא אמר שבכוונתו לנקום את מות בנו. מכל מקום, לטענתו, אפילו הדברים נאמרו על-ידו, אין בהם כדי להצדיק את מעצרו בהתחשב במצבו הנפשי לאחר האירוע. המערער הוסיף וטען כי הוא אב לילדים, וציין כי לשיטתו ניתן להסתפק בחלופת מעצר בעניינו.

6. בית המשפט המחוזי אישר את צו המעצר כפי שנחתם. בהחלטה נקבע כי החומר המודיעיני שהוצג בעניינו של המערער מצדיק את מעצרו לתקופה מוגבלת. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמערער באמצעות חלופות מתונות יותר, וזאת בהתבסס על דבריה של נציגת שירות הביטחון שנכחה בדיון. בית המשפט המחוזי קבע כי צו המעצר מוצדק גם לנוכח "המצב בשטח", שעלול לעודד פיגועים.

הערעור בפני והתפתחויות נוספות

7. הערעור שבפני נסב על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המערער טוען כי מלשון ההחלטה שניתנה בעניינו מתעורר חשש שמא בית המשפט המחוזי היה מושפע מהאירוע שבו היה מעורב בנו של המערער, ולא נתן משקל מספק לנתוניו של המערער עצמו. כן נטען כי החומר הראייתי שעליו מתבססת המדינה הוא חסר. לטענת המערער, המדינה לא גבתה עדויות, בין היתר, מבני משפחתו, פעולות שנקיטתן הייתה מלמדת שאין בכוונתו לנקום את מות בנו. המערער שב וטוען כי הוא לא אמר את הדברים המיוחסים לו ואף לא יצא את ביתו מאז הפיגוע. לבסוף, המערער טוען לאפליה בינו לבין גורמים אחרים שהתבטאו בצורה חריפה בתקופה האחרונה ולא הוצא נגדם צו מעצר מינהלי.