בן חמו(עציר) נ' מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט מיכאל קרשן) בתיק מ"י 27943-02-17 מדינת ישראל נ' בן חמו, מיום 6.8.17, בה הורה בית המשפט קמא על הארכת כל תנאי השחרור בערובה שניתנו בעניינו של העורר בהחלטות קודמות, לרבות הארכת תקופת הרחקתו מעיריית כפר סבא, עד ליום 1.10.17.

רקע

1.ביום 13.2.17, בתום חקירה סמויה, נעצר העורר, המכהן כראש עיריית כפר סבא, בחשד לעבירות מתחום השחיתות. העורר שוחרר לביתו ביום 23.2.17, בתנאים מגבילים לרבות איסור כניסה לעיריית כפר סבא ואיסור עיסוק בכל הקשור לעיריית כפר סבא וזאת עד ליום 26.4.17.

2.ביום 26.4.17 אישר בית המשפט קמא את הסכמת הצדדים לפיה הרחקתו של העורר מעיריית כפר סבא תוארך עד ליום 31.5.17, כן הוסכם, כי החל מיום 26.4.17 יהיה העורר רשאי ליצור קשר עם מנהלי אגפים (למעט אגף הנדסה, רווחה וגזברות) לצרכי עבודה, ולעמוד בקשר עם אותם גורמים, בהתאם לתיאום שיערך מול היחידה החוקרת ועל פי התנאים שיסוכמו בין הצדדים. בהמשך, ביום 5.6.17 אישר בית המשפט קמא שנית את הסכמת הצדדים בתנאים האמורים וזאת עד ליום 27.6.17.

3.ביום 27.6.17 פנתה המשיבה לבית המשפט קמא וביקשה את המשך הרחקתו של העורר עד ליום 10.8.17. העורר התנגד לבקשה.

4.ביום 29.6.17 התקיים דיון בפני בית משפט קמא בבקשה. בית המשפט קמא נעתר לבקשת המשיבה והורה על המשך הרחקת העורר, עד ליום 1.8.17. במסגרת ההחלטה ציין בית משפט קמא בין היתר, כי מצופה מהיחידה החוקרת לנצל את פרק הזמן שניתן לה עד תומו ולבצע, אם לא את כל פעולות החקירה, הרי שלפחות את אותן פעולות הניתנות לשיבוש.

5.על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה (עמ"י (מרכז) 17432-07-17). ביום 16.7.17 התקיים דיון במעמד הצדדים בפני כב' השופט ד"ר קובו וביום 21.7.17 ניתנה החלטה הדוחה את הערר. במסגרת ההחלטה, נקבע בין היתר, כך: "אכן, תקופת הרחקתו של העורר מן העירייה, למשך כחמישה חודשים וחצי , הינה תקופה משמעותית, ואולם הבחינה אינה לפי אורך התקופה בלבד, אלא בהתאם להתקדמות החקירה עד כה, ולפעולות החקירה הנדרשות עדיין לביצוע." בהתחשב באמור נקבע שאין לקבל את הערר. עם זאת, בסיום החלטתו ציין בית המשפט, כי נוכח הזמן הארוך בו שוהה העורר בתנאים מגבלים וכן נוכח הצהרת ב"כ המשיבה לפיה החקירה נמצאת בשלביה הסופיים, מן הראוי כי המשיבה תפעל בשקידה ראויה לסיום החקירה, או לכל הפחות הפעולות הניתנות לשיבוש, בפרק הזמן שניתן לה.

6.לאחר שהסתיימה חקירת המשטרה, ביום 9.8.17 נשלחה הודעה לעורר שכותרתה: מכתב יידוע וכתב חשדות, במסגרתה צוין, כי התיק הועבר לפרקליטות וכי הם שוקלים להעמידו לדין בכפוף לשימוע. עוד צוין כי עיקרי החשדות נגד העורר הם בגין עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; מרמה והפרת אמונים; גניבה בידי עובד ציבור; ועבירות לפי סעיף 47 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 (ראו: נספח 7 לערר).

7.ביום 1.8.17 הגישה המשיבה בקשה להוספת תנאי שחרור לפי סעיפים 48(א)(10) וכן להארכת תנאי השחרור לפי סעיפים 48(א)(3) ו-(א)(4) וסעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). בבקשתה טענה המשיבה, כי החקירה אכן הסתיימה והתיק הועבר לפרקליטות, אלא שלשיטתה גם בשלב זה מתקיימות עילות להרחקת העורר נוכח חומרת החשדות נגדו, חומר הראיות שנאסף בעניינו עד כה וכוונת הפרקליטות להגיש נגדו כתב אישום. המשיבה טענה בבקשתה, כי לבית המשפט סמכות להורות לעורר שלא לעסוק בעיסוק הקשור לעבירה, אם עיסוקו עלול להקל על ביצוע עבירות דומות. כן ציינה בבקשתה, כי לבקשתה תכלית כפולה, מחד אי החזרת העורר ללשכת ראש העיר עד להגשת כתב אישום (וכפועל יוצא מכך מניעת אפשרות ביצוע עבירות נוספות) ומאידך, עם הגשת כתב האישום תישקל המשך העסקתו בפני הוועדה המוסמכת, וכך תשמר האפשרות לרצף של אי עיסוק בתפקיד העלול להביא את העורר לביצוע עבירות דומות. עוד נכתב בבקשה כי החזרת העורר לתפקידו תאפשר לו לשבש באופן פעיל את ההליכים המתנהלים בעניינו בהתחשב בכך כי משרתו כראש עיר אפשרה מלכתחילה את ביצוע העברות וכן בשים לב לכך שמרבית העדים הם עובדים הסרים למרותו כראש עיר ואשר ימשיכו לעבוד תחתיו אם יחזור לכהן כראש עירייה.

8.ביום 1.8.17 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים וביום 6.8.17 ניתנה החלטת כב' השופט קרשן, לפיה נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבה והאריך את תנאי השחרור בערובה של העורר, כפי שנקבעו בהחלטות קודמות וזאת עד ליום 1.10.17. בית משפט קמא קבע כי עילת השיבוש לא איבדה מכוחה המשכנע וזאת משני טעמים: הראשון הוא שבמצב דברים בו מעבירה היחידה החוקרת את ממצאיה לפרקליטות, וזו האחרונה טרם קיבלה החלטה, ובמקרה דנן אף מתעתדת להזמין את המשיב להליך של שימוע, קיים סיכוי סביר שעוד יבוצעו פעולות חקירה, וזאת במסגרת השלמות חקירה שתדרוש הפרקליטות (אולי אף בעקבות הליך שימוע). השני הוא שבהליך שפניו לקראת הגשת כתב אישום יש לבחון את עילת השיבוש גם ביחס להליך הפלילי העתיד לבוא, כעולה באופן ישיר מרישת סעיף 48(א) לחוק המעצרים. בית משפט קמא מצא, כי בנסיבות העניין, עילת השיבוש מיוסדת על מעמדו של העורר כלפי יתר גורמי העירייה, חלקם עדים, ועל פעולות שיבוש קונקרטיות שבוצעו על פי החשד במהלך החקירה. בית משפט קמא הגיע למסקנה כי עילת השיבוש הנלמדת משני אלה משמעותית ביותר, ובעניין זה אינו מחדש דבר, שכן זו הייתה מסקנתם של כל המותבים שדנו בעניין לפניו.

9.בית משפט קמא הוסיף וקבע כי גם עילת המסוכנות הספציפית המנויה בסעיף 48 (א)(10) לחוק המעצרים מתקיימת במקרה דנן מאחר ועל פניו המשך העיסוק של העורר בתפקידו עלול להקל על ביצוע עברות דומות מתחום השחיתות השלטונית ותוך ניגוד עניינים ועם זאת, לא מצא לנכון להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף זה, שכן עד כה נמנעה המשיבה מלבקש להגביל את עיסוקו של העורר באופן מלא. בנוסף ציין בית משפט קמא, שהמשיבה טענה בדיון קודם שבקשתה עניינה שיבוש החקירה ויחד עם זאת, נהגה לעמדתה, באופן מאוזן, בו מחד גיסא יתאפשר קיום החקירה ומאידך גיסא, יתאפשר לעורר לשמש כראש עיר. נוכח האמור ציין בית משפט קמא בהחלטתו, כי בהחלט ניתן לתהות על ההחלטה של המשיבה לבקש בשלב מאוחר זה להוסיף תנאים מגבילים על אלה בהם נתון העורר כעת.

על החלטה זו הוגש הערר שלפני.

טענות הצדדים

10.תמצית טענות העורר