עמ"י 24713-05-16 עמר נ' מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת מאק-קלמנוביץ' ס. נשיא) מיום 10.3.16, בגדרה דחתה את בקשת העורר לבטל צו עיכוב יציאה שהוצא נגדו על רקע חקירתו במשטרה ולאפשר לו נסיעה לחו"ל. עוד נסוב הערר על דחיית בקשתו להחזיר לידיו שני מחשבים ניידים ושני פלאפונים (להלן: "התפוסים") שנתפסו אצלו בעת מעצרו בנמל התעופה בן גוריון, ביום 22.3.16, מכח צו מעצר שהוצא נגדו, בהעדרו, ביום 7.3.16.

2.למעשה, הדיון ממוקד בשניים: האחד, טענת העורר כי בית המשפט קמא התעלם מסוגיית חוקיות התפיסה של התפוסים, שכן מדובר בתפיסה בלתי חוקית שנעשתה בניגוד להוראת סעיף 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "הפסד"פ"). השני, קביעתו של בית המשפט קמא כי אין המדובר בבקשה ליציאה לחו"ל למספר ימים, אלא שהעורר מעוניין לצאת מהארץ לתקופה ארוכה ואולי לצמיתות ולכן יש לדחות את בקשתו. לטענת ב"כ העורר, בית המשפט קמא שגה בעניין זה וכי החשדות המיוחסים לו נמצאים ברף הנמוך ביותר ואינם מקימים עילת מעצר ומכאן גם לא עילה לעיכוב יציאה.

3.עוד יצוין, כי ב"כ העורר טען שהצעתו האופרטיבית לצורך ביטול צו עיכוב היציאה היא לגייס סכום של 10,000 ₪ כהפקדה, זאת בנוסף לכספים שנתפסו אצלו בסך 30,000 ₪ המוחזקים אצל המשיבה וכן להמציא ערבות נוספת.

חוקיות תפיסת התפוסים והחזקתם

4.בבקשה להחזרת התפוסים שהוגשה לבית המשפט קמא, טען העורר, כי הוא איש פרסום באינטרנט, שהביא עסקים רבים לחשיפה מרבית ולהצלחה עסקית ולנוכח תפיסת המחשבים נפגעה פעילותו העסקית ונמנע ממנו לעמוד בהתחייבויות עסקיות למבקשי שירות. לטענתו, התפיסה של התפוסים והחזקתם נעשו באופן לא חוקי. זאת שכן, החוק מחייב שמחשב הנמצא בשימושו של מוסד או רשות מרשויות המדינה או עסק פרטי, לא ייתפס אלא על פי צו שופט, וצו כזה לא ניתן. לטענתו, המחשבים משמשים אותו לצורך ניהול עסקו, משלח ידו ותחום העיסוק שבו הוא עוסק. עוד לטענתו, אין מקום שהמשיבה תמשיך ותחזיק בתפוסים ולא הוצגה הצדקה חוקית להמשך החזקתם.

5.בית המשפט קמא בהחלטתו לא התייחס לשאלת חוקיות התפיסה וציין רק כי החקירה נגד העורר נמצאת בעיצומה, וחומרי המחשב מהווים לב לבה של החקירה. עוד נקבע כי הזמן שעבר מעת תפיסת המחשבים קצר יחסית ובנסיבות אלה אין עילה להחזרתם. עוד נאמר, כי נציג המשיבה הבהיר שהוצע לעורר לקבל קבצים ו/או תיקים ספציפיים הדרושים לו לצורך עבודתו והצעה זו מהווה איזון נכון ומספק בין צרכיו של העורר לבין קידום החקירה.

6.שאלת תפיסתם של מחשב או דבר המגלם חומר מחשב מוסדרת בסעיף 32(ב) לפסד"פ. הוראה זו מחריגה את סמכותו של שוטר לתפוס חפץ ללא צו שיפוטי לפי סעיף 32(א) לפקודה וקובעת כי "לא ייתפס מחשב או דבר המגלם חומר מחשב, אם הוא נמצא בשימושו של מוסד כהגדרתו בסעיף 35 בפקודת הראיות, נוסח חדש [התשל"א 1971]...". אותה הוראת חוק מוסיפה, כי צו שניתן שלא במעמד המחזיק במחשב או בדבר המגלם חומר מחשב, יינתן לתקופה שאינה עולה על 48 שעות.

7.סעיף 35 לפקודת הראיות האמור, מגדיר "מוסד" כ-"המדינה, רשות מקומית, עסק או כל מי שמספק שירות לציבור" ו-"עסק" מוגדר "לרבות משלח יד".

8.הצדדים, בטיעוניהם לפניי, התעלמו מסיבה בלתי מובנת, מפסיקה ענפה ומושרשת שפירשה את הוראת סעיף 32(ב) הנ"ל ובעניין זה לא קיימו את חובתם לעזור לבית המשפט לעשות משפט. בהקשר זה מופנה הקורא לב"ש (י-ם) 4642/05 דויטש נ' מדינת ישראל, פ"מ תשס"ד (1), 440(2005); ע"פ (ב"ש) 20223/04 מדינת ישראל נ' שמיר (פורסם בנבו, 9.1.11); הת (פ"ת) 44075-11-11 דניס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.4.12); ב"ש (ראשל"צ) 8001/06 מדינת ישראל נ' רבינוביץ' (פורסם בנבו, 23.11.06); ב"ש (ת"א) 1313/03 מדינת ישראל נ' ביטון (פורסם בנבו, 26.5.03); הת (י-ם) 24482-10-15 אקספרס המרות א.א נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.11.15); הת (קריות) 45863-12-10 ביטון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.2.11).