עמ"י 1817-10-12 ליפשיץ נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בירושלים (כב' השופטת תמר בר-אשר צבן) מיום ט"ז תשרי תשע"ג (2.10.12) בתיק מ"י 434-10-12, שבו, לאחר שקיבלה את הבקשה של המשטרה, הורתה כי העורר יורחק מרחבת הכותל המערבי עד ליום 2.12.12, ויתייצב במשטרה כל אימת שיידרש. להבטחת תנאי השחרור יפקיד 500 ₪, יחתום על התחייבות עצמית בסך 2,000 ₪ ותיחתם ערבות צד ג' בסך 2,000 ₪. מאחר והעורר היה במעצר, נקבע כי אם לא יעמוד בתנאי השחרור, יובא בפני שופט תוך 24 שעות.

2.מפי הסנגור המלומד, עו"ד שמעון קוקוש, הבנתי כי העורר הפקיד את הסכום וחתם על המסמכים הדרושים, אולם הערר הינו עקרוני, כפי שיפורט להלן.

3.מהרקע שעולה מדברי ב"כ המדינה, רב פקד יובל זיזי, בכותל המערבי בירושלים יש תופעה של קבצנים המבקשים נדבות מאנשים. הדבר מהווה מטרד. לדברי רב פקד זיזי, היו מתפללים שסיפרו שבגלל הלחץ הפסיכולוגי והאחר של אותם מקבצי נדבות, הם הוציאו מכיסם סכומים ניכרים לאותם מקבצי נדבות, על אף שלא התכוונו לעשות כן. לדברי רב פקד זיזי, גם מקבצי הנדבות מעידים שמדובר בסכומי כסף גבוהים שהם מקבלים מאותם מתפללים. כדי לעקור את התופעה מן השורש, החלה המשטרה במבצע, ובמסגרתו "הגיעו" גם אל העורר.

4.העורר, אדם כבן 77, יליד 1935, אב ל-8 ילדים, 73 נכדים ו-88 נינים. לדברי עורך דינו, הוא יושב בפתח הכניסה לכותל, למעלה, על כיסא, וכאשר מגיעים מתפללים לכותל, הוא מברך אותם, ויש כאלה שנותנים לו כספים. את הכספים הוא מחלק לצדקה, ולא לוקח לכיסו דבר.

5.מתיק החקירה שהציג רב פקד זיזי עולה, כי המשטרה פנתה אליו וביקשה כי יחתום על מסמכי התחייבות. תחילה, סירב לחתום, אולם ביום 30.9.12 חתם על התחייבות לא להיכנס לכותל למשך 15 יום. הוא הפר התחייבות זו ואז נעצר ביום 1.10.12, למשך הלילה, ולמחרת בבוקר הובא בפני כב' השופטת תמר בר-אשר צבן, שביום 2.10.12 נתנה את החלטתה האמורה.

6.בבקשה נאמר כי פרטי העבירות המיוחסות לעורר הם: הפרת הוראה חוקית, קיבוץ נדבות בניגוד לתקנות המקומות הקדושים של היהודים. העתירה בבקשה היא לשחררו בערבות צד ג', הכוללת תנאים של התייצבות במשטרה לפי דרישה וכן "הרחקה מהכותל המערבי ל-60 יום, הפקדה של 500 ₪ וערבות צד ג' על סך 3,000 ₪".

7.בהחלטתה, שתמציתה מובאת בפיסקה 1 לעיל, מסבירה כב' השופטת את המבנה המשפטי של חוק השמירה על המקומות הקדושים ותקנות השמירה על המקומות הקדושים. היא דוחה את הטענה כי אילו רק הממונה על המקומות הקדושים יכול לאכוף את הפרת התקנות. על פי ניתוחה, גם המשטרה מוסמכת לעשות כן מכוח פקודת המשטרה. היא קבעה כי בידי המשטרה ראיות המקימות חשד סביר, ואף מעבר לכך שהעורר עבר על התקנות. מאחר והתרשמותה של השופטת היא כי העורר "מתעלם באופן ברור מהוראות התקנות, וממילא גם מהוראות החוק, וכן המשיב מתעלם מהוראות המשטרה, והתנהלותו מהווה זלזול במשטרה הממלאת את תפקידה כדין, בכך שבמשך 5 ימים שבמהלכם היה שבת וחג, חזר ועבר את העבירה 3 פעמים, אני סבורה שיש מקום להיעתר לבקשה" (עמ' 5, שורות 24-27, להחלטה בתיק מ"י 434-10-11 מיום ט"ז תשרי תשע"ג (2.10.12)).

8.ב"כ העורר, עו"ד שמעון קוקוש, טוען כי מרשו לא ביצע כל עבירה. לדבריו, הוא לא פשט יד ולא קיבץ נדבות. לפיכך, ההוראה שניתנה לגביו, האוסר את כניסתו לכותל על ידי המשטרה, הינה הוראה בלתי חוקית. הוא מציין, כי מתן צדקה הוא נוהג יהודי מקובל, ואילו מרשו אינו מקבץ נדבות, אלא מקבל כספי צדקה, מבלי שביקש זאת כלל.

9.ב"כ המדינה, רב פקד זיזי, מדגיש כי המקרה שבפניי אינו יחיד, וכל מה שאחליט יכול להשפיע על יתר מקבצי הנדבות בכותל. הוא מוסיף ואומר כי יש ליתן לידי המשטרה את הסמכויות והכוחות כדי לממש את הוראות החוק.

10.תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, תשמ"א-1981, שנחקקו על ידי שר הדתות באישור שר המשפטים, ומכוח חוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז-1967, וזאת לאחר התייעצות עם הרבנים הראשיים לישראל, חלות על "מקומות קדושים", שעל פי תקנה 1 לאותן תקנות כוללות את "הכותל המערבי ורחבתו, לרבות כל מבנה וכל מעבר עילי או תת קרקעי שהכניסה אליהם היא מתוך הרחבה".