עמ"ח 13485-09-12 ה.ע. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום ואח'

1.בפנינו ערעור מתוקן לפי חוק משפחות חיים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום תש"י 1950) (להלן: "חוק המשפחות") . כנגד החלטת המשיב שדחה פעם שנייה את ערעור המערערת שהיא אלמנתו של המנוח מפדי שינואן אל עלי (להלן: "המנוח") להכרה בהתאם לחוק הנ"ל ולקבלת זכויות המגיעות לה כתוצאה מפטירתו בקשר עם השירות הצבאי במסגרת פעולתו בשירותי המודיעין ושל צה"ל מעבר לקווי האויב וזאת על פי הנטען בכתב הערעור, בעת שנשלח למשימה חצה את הגבול בנהר הירדן, על יד קיבוץ דגניה ונתגלה על ידי הצבא הירדני ונורה ונפצע וטבע בנהר הירדן.

2. המנוח הובא למנוח עולמים בבית העלמין בכפר טובא זנגריה והשאיר אחריו אשה ו - 4 ילדים כאשר משום מה מבלי לפרט מהו הסעד המבוקש ביחס אליהם לפי חוק המשפחות, מופיעים כולם כמערערים בתיק זה והערעור הוא בשם שארי ויורשי המנוח הנ"ל.

3.ביום 30.7.12 ניתנה החלטתו של המשיב לגופו של עניין וזאת לאחר שבהחלטתו הראשונית ציין כי אין ביכולתו להגיע להחלטה וזו לשון הודעת הדחייה:

"הריני מבקש להשיבך כי בעקבות בנייתך מיום 26.6.12 להכיר במשפחה של המנוח שניאן עלי מופדי ז"ל כבן משפחתו שנספה על פי חוק חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום תש"י – 1950) פניתי לגורמים המוסמכים בצבא ומבדיקה עולה כי לא נמצאו נתונים המעידים כי המנוח היה בשירות צבאי בעת פטירתו, כנטען בפנייתך. בנסיבות אלה אין באפשרותי לבדוק את התביעה לגופה".

4.המערערים מבססים את ערעורם על העדים מר יעקב חבקוק מחבר הספר שהוגש וצורף מע/1 וכן על הספר לזכרם שסומן בישיבה מיום 13.7.2016 מע/7 וכן על עדויותיהם של המערערת ע.ה.ע. (להלן: "המערערת") הנכד חמודי עומר והעדה חדידג'א בועז שהעידו לפנינו.

5.ביום 16.12.15 שמענו את עדותו של מר יעקב חבקוק וביום 13.7.16 שמענו את עדויותיהם של יתר העדים הנזכרים לעיל וכן הצדדים סיכמו את טענותיהם ועת להכריע במחלוקת ובערעור.

6.ראשית נציין את הכלל הידוע כי עול ההוכחה להוכיח קשר סיבתי בין פטירתו של המנוח לבין שירותו הצבאי הוא על המערערים וכפי שנבהיר להלן המערערים לא עמדו בנטל זה ועל כן דין הערעור להידחות.