עמ"א 5940-01-15 מועצה אזורית מרחבים נ' נידם ואח'

מונחת בפניי בקשה שהוגשה על ידי המשיב 1, שכותרתה "בקשה להחזרת כלבים לבעליהם".

עניינה של הבקשה סב אחר החלטתי מיום 5.1.15, במסגרתה התרתי לרופא הווטרינר של המבקשת, להיכנס לנכס, על מנת לפעול לתפיסת הכלבים, שפרטיהם צוינו בבקשה, והעברתם למתקן הסגר.

החלטתי ניתנה, בעיקרה, אחר ששוכנעתי כי הכלבים שוטטו באופן חופשי מחוץ לכותלי ביתם של המשיבים, ועל יסוד התצהירים שצורפו נחה דעתי כי בכך נשקף סיכון לתושבי היישוב ולעוברים ולשבים בקרבת מקום.

עוד נתתי דעתי לכך שלפי הנטען על ידי המבקשת, המשיבים לא שעו לאזהרות שניתנו להם, כמו גם לעובדה כי הכלבים הוחזקו ללא רישיון בר תוקף, וללא שחוסנו כמתחייב בדין.

בבקשה שבפניי טוען המשיב 1 כי "תיאור המצב על ידי המבקש אינו תואם את המציאות, ואין סכנה בכלבים הנ"ל, אשר מעולם לא פגעו בדבר". כן טען המשיב 1 כי לקיחת הכלבים מביתו גרמה לעוגמת נפש, לו ולבני משפחתו. לאור האמור, ביקש כי ביהמ"ש יורה על השבת הכלבים לחזקתו.

הבקשה נדחית.

לא ברור מה התוכן הקונקרטי שביקש המשיב 1 ליצוק לדבריו, לפיהן, תיאור העובדות בבקשה שהגישה המבקשת "אינו תואם את המציאות". על פניו, מדובר בהיגד האמורפי, שאף אינו הולם את התמונות שצורפו לבקשה, המשקפות מסד מוחשי התומך בטענות המבקשת.

אם בחרו המשיבים שלא לשעות לאזהרות שניתנו להם, ואם סירב המשיב 1 לקבל דברי הדואר שהמפקח מטעם המבקשת ביקש להביא לפתחו, לשם פתרון הסוגיה בלא צורך בהכרעה שיפוטית - אין להם להלין אלא על עצמם.

לא ניתן להלום כי הכלבים ישוטטו באופן חופשי, ובכך יסכנו הבריות, או אף יזרעו בהלה בקרב ציבור בלתי מסוים, אך בשל העובדה כי המשיבים אינם פועלים בהתאם להוראות הדין, וסעיף 11(א) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002, בכללם.