עמ"א 58386-02-13 המשרד לאיכות הסביבה צפת קרן קיימת לישראל יועץ המשפטי נ' עזאם ואח'

ביום 25.11.2014 הורשעו הנאשמים, לאחר שהודו בעובדות כתב האישום, בעבירות לפי סעיפים 15 ו-17 לפקודת היערות, 1926. על-פי כתב האישום, ביום 21.12.2012 הנאשמים הובילו בול עץ אורן, שהוא עץ מוגן, ברכב מיער ברעם לגוש חלב, ללא רישיון.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו כל נאשם ישלם קנס בסך 500 ₪ ויחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה למשך שנה. כחלק מההסדר נקבע כי המסור התפוס יושב לידי הנאשם 1.

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין. על רקע שיקולים אלה יוחלט האם לקבל את הסדר הטיעון. מטבעו של הסדר טיעון מלא ללא טיעונים לעונש, אין בפני בית המשפט נתונים בענין חלק מהשיקולים הללו.

1.מתחם העונש ההולם

א.הערך החברתי הנפגע

"תכלית הפקודה, כפי שמצוין ברישא שלה, היא 'להגן על היערות וליצור ולנהל מקומות מיוחדים ליערות'. תכלית זו עולה גם מדברי ההסבר להצעת חוק לתיקון הפקודה (מס' 5), ה"ח 574, במסגרתם מודגש האינטרס הציבורי שיש בנוגע לצורך בשימור עצים על היבטיו הסביבתיים, הנופיים וההיסטוריים" (עפ"ג (מרכז) 43474-06-12 בן שלמה נ' קרן קיימת לישראל (15.9.2013)).

ב.מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה מתונה יחסית בערך החברתי הנפגע: מדובר בהובלה (ולא בכריתה) של בול עץ אחד, ולא נטען בכתב האישום מהיכן ניטל.

ג.מדיניות הענישה