עמ"א 45351-02-13 עיריית נצרת עילית נ' נקב

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם ביום 1.2.15, בגין השלכת גזם על המדרכה הציבורית וחסימת המעבר להולכי רגל, עבירה של יצירת מפגע סביבתי לפי סעיף 2 (א) לחוק שמירת איכות הסביבה, התשס"א – 2001.

טיעוני הצדדים

המבקש טען כי עם קבלת הדוח מסר אותו יחד עם מסמכים נוספים לראש העיר דאז, מר שמעון גפסו, והאחרון אמר לו כי יטפל בעניין וכי הנאשם יכול להסיר כל דאגה מליבו. על כן, אף לא זכר את מועד הדיון. זאת ועוד, נוכח מיקום דירת המבקש ואשתו, שהינם קשישים וחולים, הוסכם עוד בתקופת כהונתו של ראש העיר מר מנחם אריאב כי המבקש יניח את הגזם בקצה המדרכה, משם יאסף על ידי רכב העירייה. מאחר שנהגו כך משך שנים רבות הופתע לקבל את כתב האישום מושא תיק זה. נוכח דבריו של מר גפסו ומאחר שלא קיבל כל הודעה מהעירייה במשך תקופה, חשב כי העניין סודר ולא שיער כי הוא צריך להגיע לדיון. על כן, מבקש הנאשם לבטל את פסק הדין ולזמנו לדיון.

בתגובתה טענה המשיבה כי המבקש לא עומד בתנאים הקבועים בחוק לביטול פסק הדין. כפי שציין המבקש, הוא זומן כדין לדיון ולא התייצב משום ששכח. זוהי אינה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון. טיעונו של המבקש באשר לטיפולו של מר גפסו בעניין, אינה מבוססת ומוכחשת על ידי המשיבה, שאליה לא פנה המבקש כלל על אף שלה בלבד נתונה הסמכות לבטל כתבי אישום. לא זו אף זו, במשך שנתיים לא טרח המבקש לברר מה עלה בגורלו עניינו ודי במחדל זה של המבקש לשם דחיית הבקשה על הסף. כמו כן, לא די בטענות הגנה כלליות, בעוד שבמקרה זה המבקש הודה בעובדות כתב האישום, שאף חרגו מההסכמות הנטענות עם מר גפסו, בהינתן כי הגזם חסם את המעבר להולכי הרגל ולא הונח בקצה המדרכה. זאת ועוד, סכום הקנס שנפסק נמוך מקרן הדוח. על כן, אף לא יגרם למבקש עיוות דין מהותרת פסק הדין על כנו. נוכח האמור לעיל, יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

לדברי המבקש, נוכח העובדה שהוא ואשתו קשישים חולניים, קיבל היתר ממר אריאב לשים את הגזם במקום בו הונח והסדר זה התנהל משך שנים רבות. שעה שקיבל את הדוח על אף ההיתר, פנה למר גפסו והלה הבטיח לו כי יטפל בעניין וכי הוא יכול להסיר דאגה מליבו.

במצב דברים זה, הניח המבקש כי העניין טופל ומועד הדיון פרח מזכרונו. על אף ששכחת מועד הדיון, עפ"י הפסיקה המחייבת, אינה מהווה כשלעצמה עילה לקבלת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, בנסיבות המתוארות לעיל, אני מקבלת את הנחתו של המבקש.

נוסף על כך, ההסדר הנהוג בין הנאשם למאשימה שנים רבות, מהווה טענת הגנה ממשית, שראוי כי תתברר לעומקה.

נוכח האמור לעיל ועל אף שטיעוני המבקש אינם נתמכים בתצהיר חתום כדין, אני סבורה כי לשם מניעת עיוות דין, יש לתת למבקש את יומו בבית המשפט.

אשר על כן, אני מבטלת את פסק הדין שניתן ביום 1.2.15 בהעדר הנאשם וקובעת את התיק להקראה ליום 3.6.15, שעה 09:00.

לזמן הצדדים.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ה, 29 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.