עמ"א 3945-06-11 מדינת ישראל נ' פ.בע"מ ואח',רע"ס 58080-07-12 מדינת ישראל נ' בע"מ ואח'

כנגד הנאשמים הוגשו שני כתבי אישום. האחד, עניינו בביצוע עבירות נטענות על חוק התכנון והבנייה תשכ"ה – 1965 (עמ"א 3945-06-11). השני, עניינו בביצוע עבירות נטענות על חוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968. (רע"ס 58080-07-12).

בדיון שהתקיים ביום 21/5/2013, ביקשו הנאשמים לאחד את שני ההליכים, ולהודות בעבירות המיוחסות בשני כתבי האישום. בית המשפט (כב' השופט אלון רום) התיר את איחוד ההליכים והרשיע את הנאשמים על פי הודאתם.

הצדדים הציגו את ההסדר שגובש בניהם, ולפיו יוטלו על הנאשמים קנסות בסכום כולל של 50,000 ₪, והתחייבות להימנע מביצוע עבירה. הצדדים ביקשו כי הטיעונים לעונש יישמעו בחלוף חצי שנה בשל העובדה שהנאשמת 1 היתה מצוייה בהליכים להוצאת רישיון העסק.

בדיון שהתקיים ביום 25/10/2016, הגישו הצדדים כתב אישום מתוקן בעמ"א 3945-06-11 שממנו נמחקה העבירה של אי קיום צו של בית המשפט.

הצדדים עתרו לאפשר לנאשמים לחזור בהם מהודאתם בכתב האישום המקורי, ולהרשיע אותם בכתב האישום המתוקן.

התרתי את החזרה מן ההודאה, קיבלתי את כתב האישום המתוקן והרשעתי את הנאשמים בעבירה המיוחסת בכתב האישום המתוקן.

לאחר כל זאת, הציגו הצדדים הסדר בעניין הענישה ולפיו על הנאשמת 1 יושת כקנס כספי בסך של 35,000 ₪, על הנאשם 2 יושת קנס כספי בסך של 10,000 ₪ ובנוסף יחתום הנאשם 2 על התחייבות כספית בסך של 10,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות שבהן הורשע.

היות והעונש בגין שני כתבי האישום חרג להשקפתי ממתחם הענישה הראוי המצטבר, הרי שהזהרתי את הנאשמים כי בית המשפט אינו כבול בהסדר שהושג ואפשרתי לצדדים לטעון בעניין זה.

הצדדים ביקשו כי אכבד את ההסדר שהושג, וזאת לאור העובדה כי הנאשמים הודו וחסכו מזמנו של בית המשפט. הנאשמים טענו בהקשר זה כי הם אינם מנהלים עוד את העסק במקום וביקשו כי אראה בכך נסיבה לקולא.

אלא שהתברר מטיעוני המאשימה כי בסך הכל שינו את שם החברה המפעילה את העסק במקום וכי העסק עדיין פועל ללא רישיון. עובדה זו לא הוכחשה על ידי הנאשמים.