עמ"א 24934-08-14 בגיזדה נ' מדינת ישראל

1.בפני בקשה שהוגשה בתאריך 24.11.14, ושהוגדרה "בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטה להארכת המועד לביצוע הצו (צו הריסה מנהלי – ש.ק.ו) ולחילופין – בקשה לביטול הצו ובקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי".

2.בתאריך 25.11.14, ניתנה על-ידי ההחלטה כדלקמן:

"1. המבקש ימציא הבקשה למשיבה במסירה אישית. המשיבה תגיב לבקשה תוך 10 ימים מההמצאה.

2.עיכוב ביצוע – כפוף להפקדת סך של 40,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית המשפט".

3.פרקליטות הצדדים המלומדות, עו"ד אונגיל והלוי-תמרי, הגיעו להסכמה דיונית, חתומה על ידן, לפיה: "מתכבדים הצדדים להודיע בהודעה משותפת, כי הינם מסכימים כי תינתן הכרעה בבקשה על סמך הכתובים בלבד (בקשה, תגובה תשובה, ללא קיום דיון בבית המשפט – ש.ק.ו)".

כמו כן, הוסכם על הצדדים כי לא יחוייב הצד המפסיד בבקשה דנן, בהוצאות משפט.

4.לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה, על נספחיהם, ובהמשך להסכמה הדיונית לפיה לא יתקיים דיון בעל פה בבקשה זו, ולא יפסקו הוצאות משפט, כנגד הצד המפסיד, הגעתי לכלל מסקנה חד משמעית כי דין הבקשה להדחות ואבאר הנימוק לכך.

5.בתאריך 20.08.14, עת נדונה בפני כבוד השופטת ד"ר איריס רבינוביץ ברון (בתוארה הקודם כשופטת שלום), בקשה שהגיש המבקש ביום 17.08.14 ושהוגדרה כ -"בקשה דחופה לדחייה קצרה של מועד הגשת בקשה לביטול צו הריסה מנהלי וליתן צו זמני לעיכוב ביצוע צו הריסה" - הגישו פרקליטי הצדדים הסכמה לבית המשפט, חתומה על ידם, שמפאת חשיבותה לענייננו, אצטטה כלשונה להלן:

"1.הוסכם בין הצדדים כי תינתן למבקש ארכה להגשת בקשה לביטול צו הריסה מינהלי וזאת עד ליום 18.09.14, עד למועד זה יעוכב ביצועו של צו ההריסה המינהלי שבדנן.

2.ככל ולא תוגש בקשה לביטול צו ההריסה המינהלי, עד למועד האמור לעיל, תהא רשאית המשיבה לבצע את האמור בצו ההריסה המינהלי, תוך 30 יום.

3.אין בהסכמות אלו כדי לגרוע מכל סמכות הנתונה למשיבה בהתאם להוראות חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965".