עמ"א 16663-12-15 ועדה מקומית לתכנון משגב נ' סואעד ואח'

מבוא

בקשה לביטול צו הריסה מנהלי.

עניין הבקשה צו הריסה מנהלי שניתן ביום 6/12/15 ( להלן " הצו " ), לפיו הורה יו"ר המשיבה להרוס מבנה שלד של בית מגורים דו קומתי, בשטח של 350 מ"ר לערך, שהוקם ללא היתר כדין, במקרקעין הידועים כגוש 19253 חלקה 11 מגרש 107 באדמות חוסניה, ושייעודם למגורים ( להלן – " המבנה " ).

ב"כ הצדדים הסכימו כי בית המשפט ייתן את החלטתו בבקשה בהסתמך על סיכומיהם בכתב, על נספחיהם.

טיעוני הצדדים

לטענת המבקשים, שהינם בני זוג תושבי כפר חוסניה, בחורף שנת 2014/15, הייתה המבקשת 1, הסובלת ממחלות שונות, בסכנת חיים של ממש, גם עקב תנאי מגורים בלתי סבירים עת התגוררה בצריף מפח, שאינו מגן מפני קור בחורף וחום בקיץ, ועקב זאת היא פירקה את הצריף ועברה לגור, יחד עם בני משפחתה, בסככה סמוכה והחלה להקים בית מגורים, הוא המבנה נשוא הצו כאן, וזאת, באותו מגרש עליו היה קיים הצריף הנ"ל. ביום 5/11/15, לאחר שהסתיימה בניית השלד של הקומה הראשונה, עברו היא ובני משפחתה, לגור בתוך שלד המבנה, לאחר שסגרו חלק מפתחי המבנה והכניסו לתוך המבנה את הריהוט שלהם. ביום 7/12/15 הודבק על המבנה צו ההריסה. עיקר טענות המבקשים עניינו באי קיום אחד התנאים המצטברים שבהוראת סעיף 238א' לחוק התכנון והבנייה, בכך שיו"ר המשיבה לא היה מוסמך להוציא צו הריסה מנהלי מכיוון והמבנה היה מאוכלס תקופה העולה על 30 ימים מיום הגשת תצהיר מהנדס המשיבה, שכן, תצהיר המהנדס נחתם ביום 6/12/15, כאשר המבנה אוכלס ביום 5/11/15, כאשר עובר לתאריך זה המבקשת יחד עם 11 בני משפחתה האחרים הכניסו לתוכו ריהוט שכלל שמיכות, מזרונים, מקרר, תנור חימום, ספות ואחר, וחיברו את מבנה השלד למערכת גז וחשמל, כפי שהדבר תועד בתמונות שצורפו לתצהיר המבקשת, וזאת עשו מכיוון ותנאי השלד עדיפים על תנאי המגורים בסככה או בצריף פח בהם התגוררו לפני כן, ומשכך, יש לקבוע כי מבנה השלד מתאים לאכלוס, בנסיבות המיוחדות הנ"ל, יותר מאשר תנאי מגורים בצריף או סככה, כאמור. עוד הוסיפו המבקשים כי צו הריסה מנהלי פוגע קשות בזכויות הפרט, ומשכך, השימוש בו אמור להיעשות באופן נדיר, וראוי כי תחילה תנקוט המשיבה בהוצאת צו הפסקה שיפוטי, על מנת ליתן בידי המבקשים את יומם בבית המשפט. עוד נטען כי המפקח מטעם המשיבה צילם את המבנה מבחוץ, ולכן הוא נראה שלד שלא מאוכלס, בעוד שהיה עליו לצלם את המבנה מבפנים, אז היה נוכח לדעת כי המבנה מאוכלס.

לטענת המשיבה, המבנה נבנה על ידי המבקשים ללא היתר כדין, על קרקע שבבעלות המדינה, שאין למבקשים כל זכות בה, כאשר ביום 22/10/15 נמסרו למבקשים צווי הפסקה מנהליים, שהופרו על ידם מאז ועד ליום 5/11/15, משהמשיכו להקים את קומת הקרקע של המבנה, וביום 5/11/15 נמסרו להם צווי הפסקה שיפוטיים, ועד ליום 29/11/15 אלה הופרו על ידם משהמשיכו המבקשים והקימו את השלד של קומה ראשונה מעל קומת הקרקע, וביום 6/12/15 ניתן צו ההריסה המנהלי, לאחר שהונח בפני יו"ר המשיבה תצהיר מהנדס המשיבה ולאחר שקוימה התייעצות כדין עם הרשות המקומית. צווי ההפסקה לא הרתיעו את המבקשים, שבחרו להתעלם מהם ולהמשיך בביצוע מעשה עבירה על קרקע שאינה בבעלותם. מהתמונות שצולמו ביום מסירת צו ההפסקה המנהלי, ביום 5/11/15, עולה בבירור כי המבנה טרם אוכלס, בעוד שעל גבי התמונות מטעם המבקשים לא צוין תאריך של הצילום, מה גם דברי המבקשת 1 בחקירתה מיום 24/11/15, היינו, כשבועיים לפני מתן צו ההריסה, מחזקים את גרסת המשיבה כי המבקשים טרם אכלסו את המבנה. התמונות מיום 2/2/16 מלמדות כי החלונות שנראו סגורים ביריעות לא היה סגורים כך ביום 5/11/15, לפי התמונות מאותו יום, ולכן, ביום 5/11/15 המבנה לא היה מאוכלס. עוד נטען כי מצבו של השלד ביום 5/11/15 לא ראוי למגורים, לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה, ולכן, אין לקבל את הטענה כי הוא היה מאוכלס במועד זה, קל וחומר משמדובר במבנה רחב היקף, המלמד כי בכוונת המבקשים להשלים את בנייתו עד תום, בטרם אכלוסו, ולא להסתפק בהקמת שלד לשם שימוש בו למגורים. לטענת המבקשים, צו הריסה מנהלי נועד להביא להפסקת עבודות בנייה בעודם מתבצעות ובטרם תהפוכנה לעובדה מוגמרת, ובכך להסיר את מעשה העבירה מיד עם גילויו, והדבר נדרש כאן, מנימוקים אלו.

המבקשים הגישו טיעוני תגובה, במסגרתם הם שבו על טיעוניהם הנ"ל, ובעיקר לעניין היות המבנה מאוכלס על ידי המבקשים, מכורח הנסיבות, ועדיפות מבנה השלד על מבנה הצריף והסככה, ומחדלו של המפקח שלא טרח לצלם את המבנה מבפנים. באשר לדברי המבקשת 1 בחקירתה מיום 24/11/15, הרי שזו לא דוברת השפה העברית, וכי החוקר הוא ששימש מתרגם עבורה, ולכן, אין להתבסס על כל מילה כפי שתורגמה על ידי החוקר, משלא ברור האם הדבר משקף את דבריה של זו.

דיון והכרעה