עמ' 3334/14 עדנאן אמין מחמוד צביח נ' התביעה הצבאית

הרקע

נגד העורר ושני אנשים אחרים הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירה של קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה. לפי כתב האישום, בראשית אוגוסט 2014 כאשר נסע העורר במכוניתו באזור חרמלה, פגש באברהים אל זיר והעלה אותו למכוניתו. במהלך נסיעה משותפת קצרה סיפר אברהים לעורר כי בכביש שבו הם נוסעים עובר רכב ישראלי מסוג GMC שבו נוסעת אישיות ישראלית חשובה, וכי הוא מעוניין לפגוע בו. אברהים הציע לעורר להשתתף בהוצאת הפיגוע לפועל, והעורר הסכים.

בבית המשפט קמא נדונו בקשות התביעה לעצור עד תום הליכים את שלושת המעורבים בפרשייה. כב' השופט רס"ן ראני עאמר כתב בהחלטתו, כי התלבט אם קיימת תשתית ראייתית מספקת בעניינו של העורר, לאור העובדה שהעורר אמנם הסכים עקרונית לביצוע הפיגוע, אך למעשה לאחר שהרהר בדבר החליט לסרב להשתתף בו. בסופו של דבר הסיק כב' השופט עאמר כי הסכמתו הראשונית והעקרונית של העורר להצעת פיגוע, שכללה פרטים קונקרטיים, מצביעה על מסוכנות "שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר", ולכן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

על החלטה זו הוגש בדצמבר 2014 ערר ההגנה. הדיון בערר נדחה מספר פעמים כיוון שהצדדים ביקשו להידבר בניסיון לסיים את התיק בהסכמה. לאחר שהדבר לא עלה בידיהם, נערך דיון בערר ביום  25/3/15.

טיעוני הצדדים

בדיון בערר טען הסנגור הנכבד, כי עד התביעה המרכזי, אברהים זיר, מסר מספר אמרות. מהן עולה כי אמנם הציע לעורר להשתתף בפיגוע נגד אישיות ישראלית בכירה, שישנה את האווירה הכללית בנוגע ל"מלחמה על עזה" שהתרחשה באותה עת, אך לא פירט את התוכנית בנוגע לפיגוע. גם לפי אמרותיו של אברהים, העורר השיב רק כי יחשוב על הדברים, ולא הסכים להצעה. כך טען גם העורר בחקירותיו. גם אם נרשם מפיו כי הביע "הסכמה עקרונית" לפיגוע, הרי מאוחר יותר חזר בו, ומכל מקום הקשר לא התקדם מעבר לכך. לכן, גם אם נעברה עבירה, אין בה מסוכנות המצדיקה מעצר עד תום ההליכים.

התובע הצבאי טען, כי העד המפליל אברהים פירט בחקירתו את התוכנית שהגה, לירות רקטת RPG לעבר מכוניתו של שר החוץ הישראלי. הוא סיפר כיצד שיתף בתוכנית המפורטת את שכנו, העורר, כדי לשנות את המצב בנוגע למלחמה בעזה. העורר הביע הסכמה, ונקבע כי ייפגשו לסכם פרטים נוספים. בחקירתו הסביר העורר כי הסכים להצעה משום שהיה נסער בשל אירועי המלחמה בעזה. הוא ידע שאברהים בוטח בו ולכן הציע לו להשתתף בפיגוע. אברהים הבין כי העורר הסכים להשתתף בפיגוע וגם מכך אפשר ללמוד על הסיכון הנשקף מן העורר.

לשאלתי, כיצד משפיע סיום הלחימה בעזה וחלוף הזמן על הסיכון הנשקף מן העורר, השיב התובע כי אין השפעה ניכרת, שכן הסיכון טמון בכך שהעורר הסכים להשתתף בפיגוע חמור מאד. בכך הוא שונה מן הקושר השלישי, יוסף אלשיך, שלא היה בסוד התוכנית המפורטת. התובע הציג פסיקה של בית משפט זה, שלפיה בנסיבות דומות – כאשר דובר בפיגוע שפרטיו ידועים – נעצרו המעורבים עד תום ההליכים, גם במקרים שבהם לא נקשר קשר פלילי, אלא רק נעשה ניסיון לקשור קשר לעבירה חמורה. לעורר עבר פלילי בעבירה ביטחונית, והדבר מחזק את הערכת הסיכון הנשקף ממנו.

לכן, טען התובע כי החלטת בית המשפט קמא סבירה ואין סיבה להתערב בה ולשנותה.

דיון והכרעה

התשתית הראייתית בתיק זה פשוטה למדיי. אברהים זיר הפליל את  העורר בשתיים מבין אמרותיו המשטרתיות.

באמרה מיום 27/10/14 מסר אברהים זיר, כי במהלך "המלחמה על עזה" הגה רעיון לבצע פיגוע נגד השיירה של שר החוץ ליברמן העוברת בכביש בו הוא נוהג לנסוע. זאת, במטרה להעביר מסר לישראל כי עליה להפסיק את הלחימה בעזה. הוא פנה ליוסף אל שיך כדי שישיג עבורו RPG לביצוע הפיגוע, אך הדבר לא צלח.

לאחר מכן, כאשר נסע במכוניתו של העורר, סיפר לו על הרעיון שישנה את פני המלחמה בעזה. עדנאן לא אמר דבר וכששאל אותו אברהים אם הוא מוכן לפעולה, השיב כי "הוא סומך עליי". לאחר מכן ירד העד מרכבו של העורר, והם לא שבו לשוחח בנושא.  

באמרה מיום 30/10/14 מסר אברהים כי בתגובה להצעתו "עדנאן צביח לא אמר לי בפירוש את המילה 'כן מסכים' אך הוא אמר לי 'אתה בנאדם מכובד ואני בוטח בך, ונראה' ואני הבנתי שהוא מסכים". עוד מסר אברהים, כי אינו זוכר אם סיכמו לדבר אחר כך על פרטי הפיגוע, אך מכל מקום הם לא שוחחו שוב על העניין.

העורר מסר באמרתו המשטרתית, כי בתגובה להצעתו של אברהים "לפעול" נגד אישיות ישראלית בכירה שנוסעת ברכב GMC בכביש שבו נסעו, "אני הסכמתי להצעה באופן עקרוני" ואברהים אמר לו שייכנסו לפרטי הפיגוע מאוחר יותר. על כך הגיב העורר במילה "מאשי" (הולך, כלומר "בסדר"). גם העורר מסר, כי לא שוחחו על כך שוב. עוד הוסיף "ואני חשבתי על העניין הזה הרבה והחלטתי שגם אם אברהים אל זיר יקרא לי אני אסרב להשתתף בפיגוע הזה". לבסוף מסר לחוקריו כי הסכים להשתתף בפיגוע "בגלל האירועים והמלחמה שהייתה בעזה, ואני הייתי נסער בגלל המצב בעזה".

במסמך בכתב ידו של העורר מחקירתו בשב"כ הוא כתב, כי במענה להצעת אברהים השיב "בסדר, אני אחשוב על כך".

לאחר מספר הכחשות בחקירתו בשב"כ, בזכ"ד מחקירתו של העורר מיום 30/10/14 נכתב, כי העורר הבין שאברהים הציע לו לבצע פיגוע נגד אישיות בכירה הנוסעת באותו כביש, וכי הוא לא סירב להצעה אלא אמר "בסדר, נראה מה יקרה". ההצעה והתשובה נבעו מן המצב בעזה באותה תקופה. אברהים לא פירט כיצד יבוצע הפיגוע, והשניים לא שוחחו עוד בנושא.

לאור כל המתואר לעיל אפשר לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר הביע הסכמה ראשונית להשתתף בפיגוע נגד אישיות ישראלית בכירה. בכך התקיימו יסודותיה של קשירת קשר לביצוע עבירה, שדינה למעלה משלוש שנות מאסר.