עם שלום ואח' נ' משאהרה ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה בגין נזקי תאונת דרכים שבה היו מעורבים רכביהם של התובעת ונתבע 1 (להלן – הנתבע). נתבעת 2 היא החברה המבטחת את הנתבע.

2.התאונה אירעה ביום 27.8.10, סמוך לשעה 10:00, ברחוב שמעון הצדיק בירושלים, שהוא דו-סטרי בעל נתיב אחד בכל כיוון.

3.באותו יום נהג התובע, מר דוד גלילי, בן זוגה של התובעת, ברכבה של התובעת, רכב פרטי מסוג פורד, ואילו הנתבע נהג במשאית גדולה.

3.התובעת טענה בכתב התביעה, כי התובע נסע ישר בכביש שמעון הצדיק, כאשר הנתבע נסע בכביש מאחוריו. בשלב מסוים פתח הנתבע בעקיפת התובע משמאל, אך במהלך ניסיון העקיפה הופתע מרכב שהגיע מולו ולכן סטה בחוזקה ימינה, ופגע ברכב התובעת. כתוצאה מהפגיעה, הושלך רכב התובעת לימין ופגע ברכב חונה.

לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה ניזוק החלק השמאלי של מכוניתה, אולם היא לא פנתה לחברת הביטוח ולא תיקנה את נזקי התאונה. תחת זאת הגישה התובעת חוות דעת שמאי מטעמה, אשר העריך את נזקיה ב-6,357 ₪. בסך הכל עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בסך 7,437 ₪, סכום הכולל את עלות תיקון הנזק, שכר טרחת השמאי ופיצוי בגין עוגמת נפש וטרחה שנגרמה לה.

4.בתמיכה לגרסתה הגישה התובעת את חוות דעת השמאי, שאליה צורפו תצלומים שצולמו לאחר התאונה. בתצלומים ניתן לראות מעיכה של הפח לכל אורך הדופן השמאלית.

5.הנתבעים הכחישו את טענות התובעים. לפי גרסת הנתבע, הוא נסע במשאיתו ברחוב שמעון הצדיק בכיוון ישר, כאשר רכב התובע הגיע מרחוב חוצה מימין וניסה להשתלב בכביש על ידי שניסה לעקוף את המשאית מימין. לטענת הנתבע, התובע לא העריך נכון את המרווח שנוצר בין המשאית לבין הרכבים שחנו בצד הכביש, וכתוצאה מכך התנגש במשאית מימין.

6.בדיון חזר כל צד על טענותיו.

7.לפני אם כן שתי גרסאות של הנהגים המעורבים, גרסה מול גרסה.

לבית המשפט היתה אפשרות להתרשם מבעלי הדין התרשמות בלתי אמצעית. ככלות הכל, "ערכה של עדות שבעל פה ומהימנותם של עדים הם עניין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט" (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971).

"בנוהג שבעולם המשפט, כשבאות לפני השופט שתי עדויות הסותרות זו את זו, מכריע ביניהן השופט על-ידי המהימנות שהוא מייחס לזו ושהוא שולל מזו. יש והמהימנות נובעת או מושפעת מתוך נסיבות חיצוניות שהוכחו לבית המשפט, יש והמהימנות אינה אלא פרי התרשמותו או "טביעת-עינו" של השופט" (ע"א 803/75 מונרוף נ' קלינמינץ, פ"ד ל(3), 179).

על יסוד האמור לעיל, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את העדויות, ולאחר ששבתי ועיינתי בפרוטוקול הדיון ובמסמכים, אני מעדיפה את גרסת התובע על פני גרסתו של הנתבע.

8.במקרה זה לא הובאו עדים חיצוניים שראו את התאונה. ואולם, מיקום הנזק, כפי שהוא עולה מן התצלומים שצורפו, מתיישב יותר עם גרסת התובע: אם נכונה גרסת הנתבע, לפיה התובע ניסה להידחף מימין למרווח הצר שנוצר בין משאיתו לבין המכוניות החונות, כי אז הפגיעה ברכבה של התובעת אמורה היתה להיות בעיקר בחלק הקדמי של הרכב ובאותה מידה צריכה היתה להינזק הדופן הימנית של הרכב.

מיקום הנזק ברכבה של התובעת, לכל אורך הדופן השמאלית, פגיעה שנמשכת מחלקו האחורי של הרכב ועד לאמצעו, מתיישבת יותר עם המסקנה שהנתבע סטה בחוזקה למסלול הנסיעה של התובע והתנגש ברכבו.

אשר על כן – דין התביעה להתקבל.

10.לעניין הנזק – לא מוטלת על התובעת חובה לתקן את נזקיה, והיא רשאית היתה להסתפק, כפי שאכן עשתה, בחוות דעת שמאי.

נתבעת 2 לא העמידה חוות דעת שמאי מטעמם לסתור את חוות דעת השמאי שהציגה התובעת, למרות שיכולה היתה לעשות כן בנקל, ומשכך אני קובעת כי הנזק שנגרם לתובע הוא בשיעור שנקבע בחוות דעת השמאי.

התובעת הוכיחה אם כן, כי נגרם לה נזק בשווי של 6,937 ₪.

בנסיבות העניין, אינני מקבלת את התביעה לפיצוי בגין עוגמת הנפש והטרחה.