עלקם נ' מזרחי

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 21.5.80, נפגע לטענתו בתאונה שאירעה ביום 22.4.04. על פי המתואר בכתב התביעה אירעה התאונה במהלך עבודתו של התובע כפועל במוסך שבבעלות הנתבע. פורט בכתב התביעה שבשעה שהתובע טיפל ברכב שהיה מוצב על גבי "ליפט" וניסה לשחרר משולש מתוך ציריה, השתחרר הלום שבאמצעותו עבד, התובע איבד את שיווי משקל וכתוצאה ממים ושמן שהיו על גבי הרצפה החליק ונפל.

התובע לא הגיש חוות דעת רפואית ובית המשפט מניח שלא נותרה לתובע נכות בעקבות התאונה.

אף שהתובע טען לפגיעה במהלך העבודה הוא לא הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות וכן בהערכת הנזק שנגרם לתובע בעקבות התאונה והפיצוי הראוי בגינו.

אקדים ואציין שלאחר שמיעת הראיות ועיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את התביעה. כפי שאפרט להלן, מצאתי שניתן ללמוד מהראיות שהתובע אמנם נחבל במהלך עבודתו במוסך של הנתבע. יחד עם זאת לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו באשר לנסיבות התאונה אף לא את אחריותו של הנתבע לנזקיו.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענתו של התובע הינה כי במהלך עבודתו במוסך החליק על מים ושמן, נפל ונחבל. לטענתו של התובע, אין מחלוקת בין הצדדים שהעבודה שביצע אינה עשויה לגרום לנזילה של נוזל כלשהו, ועל כן השמן והמים שעליהם החליק לטענתו, מקורם בעבודה שבוצעה על ידי אחר באותה עמדת עבודה, לפני העבודה שביצע הוא עצמו. התובע טען כי היה על הנתבע לוודא שסביבת העבודה שבה עבד תהיה בטוחה והוא לא עשה זאת.

הנתבע טען בסיכומיו כי התובע לא הוכיח את טענתו לפיה החליק על מים ושמן. עוד טען כי אין לו כל אחריות לאירוע שקרה בשל רשלנותו של התובע עצמו. לטענת הנתבע הוא דאג לכך שהרצפה תהיה נקייה משמן ומים, וכן להנחיות מסודרות לעובדים בדבר שמירה על סביבת עבודה נקייה ובטוחה. לטענת הנתבע, לא רק שהתובע לא סתר עדותו של הנתבע לעניין זה, התובע אף לא טען שלא הודרך כנדרש, לא טען לשיטת עבודה לקויה ואישר כי נהג לנקות את סביבת עבודתו משמן ומים.

הנתבע טען כי אין חולק על חובת הזהירות של המעביד כלפי עובדיו אולם התובע לא הוכיח שהנתבע הפר את חובת הזהירות הקונקרטית ולפיכך לא נעשתה לתובע כל עוולה. מדובר לטענת הנתבע בהתממשות של סיכון טבעי.

אחריות מעביד

לשם הוכחת יסודותיה של עוולת הרשלנות, כאמור בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מוטלת על התובע החובה להוכיח כל אחד מאלה: קיומה של חובת זהירות, התרשלות מצד המזיק, ונזק שנגרם בגינה. (ראו למשל: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113 (להלן- "פרשת ועקנין"); ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז (3) 757; ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113))".

אין מחלוקת על כך שמעביד חב בחובת זהירות מושגית כלפי העובד. ההלכה הפסוקה אף הכירה בחובת זהירות מוגברת של מעביד כלפי עובדיו (ראו למשל ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מ"ז (3)225 ). במסגרת חובת הזהירות המושגית החלה על המעביד כלפי עובדו, עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לספק לעובד חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים. (ראו למשל ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 415 )".

יחד עם זאת אחריותו של המעביד לתאונות שאירעו במהלך העבודה אינה אחריות מוחלטת, ועל העובד התובע את מעבידו מוטלת החובה להוכיח קיומה של עילה המחייבת את מעבידו לפצותו (מעבר לתשלומי המוסד לביטוח לאומי המשולמים ללא בחינת שאלת האחריות). עמד על כך בית המשפט העליון למשל ב ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345-

"חובתו של מעביד לשלום עובדיו אינה חובה מוחלטת. המעביד אינו מבטח, ולחיובו בדין בגין תאונה שאירעה לעובדו במהלך עבודתו, על העובד להוכיח קיומה של עילה מוכרת בדין המזכה אותו בתביעתו; כך עילת רשלנות (למשל, ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם ... וכך העוולה של הפרת חובה חקוקה (למשל, ע"א 165/73 עובדיה נ' יפו מור בע"מ וערעור שכנגד [2], בעמ' 351). אכן, סיכוני חיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט".

אשר לחובת הזהירות הקונקרטית, ראוי להזכיר בהקשר זה את הבחנתו של כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) בפרשת ועקנין הנ"ל באשר לסיכונים טבעיים וסבירים:

"חיי היום- יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון... מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק "נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת מ' בן-פורת בת"א (י-ם) 277/59 [41], בעמ'108). אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום- יום. ההולך לבית- מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה..., והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה... המשחק עם כלב עשוי להישרט... והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים.

חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית".

דיון והכרעה