עלמני(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

פסק דין

כב' השופט ב' ארבל

1. העותר שלפנינו מרצה עונש מאסר מצטבר שנגזר עליו למשך 11 שנים ו- 11 חודשים בגין ביצוע עבירות חמורות של יבוא סמים מחו"ל. כעולה מפסק דינו של בית המשפט העליון, יבא העותר בהזדמנויות שונות סם מסוכן מסוג קוקאין. בפברואר 2002, הוא יבא סם בכמות של 5 ק"ג. בחודש אפריל 2002 הוא יבא פעם נוספת סם בכמות של 2.5 ק"ג ואילו בפעם השלישית הוא ייבא, בחודש יולי 2002, סם במשקל של כ- 5 ק"ג. יש לציין, כי במקביל לאותה עת הוא הועמד אף לדין בבית משפט השלום בחדרה בגין עבירות הנוגעות להחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, ועונשו נגזר, בין היתר, לתקופת מאסר של 4 חודשים. עוד יש לציין, כי במהלך תקופת מאסרו, בשנת 2003 הוא נדון למאסר נוסף של 4 חודשים בגין החזקת סמים בין כתלי הכלא.

2. ועדת השחרורים לא ראתה מקום לשחרר את העותר כחלוף שני שלישים מתקופת מאסרו. זאת חרף העובדה כי הוכנה לו תוכנית שיקום ופיקוח מטעם רש"א. ועדת השחרורים נתנה דעתה לעבירות שביצע העותר, לדו"חות מידע סודיים אשר הוגשו לעיונה ואשר יש בהם כדי ללמד על התנהגות עבריינית בין כתלי הכלא, לדו"חות משמעת המעידים על התנהגות שלילית בכלא, וכן לעמדת משטרת ישראל המתנגדת לשחרור. ועדת השחרורים לא מצאה כי בתוכנית הפיקוח של רש"א יש משום מענה הולם לצרכי הפיקוח על העותר, וכי אף משך הפיקוח למשך אינו למלוא תקופת התנאי.

3. ועדת השחרורים הביעה דעתה כי יתכן וניתן יהא למצוא מענה לבקשתו של העותר, לו תוכן עבורו תוכנית, אשר תכלול פיקוח הולם, בין היתר באמצעות הפנייתו להוסטל למשך שנה, ואשר תכלול תוכנית מתאימה לגמילה מסמים, מעקב פסיכיאטרי, ורק לאחר מכן תוכנית רש"א למשך שנתיים.

4. כנגד החלטתה של הועדה מוגשת עתירה זו. בעתירה סוקר הסניגור את עברו של העותר, אשר גורלו הרע עימו, עת איבד בגיל רך את אביו – שנפל במסגרת שירותו הצבאי במלחמת ההתשה. מאז היותו בן 6 שנים, גדל העותר ללא דמות אב, כאשר במהלך השנים הוא נאלץ לקבל טיפול פסיכולוגי מטעם משרד הביטחון. החל מגיל 30 הוא החל אף לקבל טיפול פסיכיאטרי, כאשר בשנים האחרונות קודם למאסרו, חלה התדרדרות במצבו הנפשי, בעטיה הוא חדל לעבוד והתפרנס מקצבה, כיתום צה"ל.

הסניגור טוען, כי נסיבות חייו של העותר, הם אלה שהביאו אותו לשימוש בסמים וכי עד אשר החל בהסתבכותו זו, חי חיים נורמטיבים "לעילא ולעילא". העותר מתאר אף את התנהלותו בתקופת מאסרו כראויה. אם היו מעידות פה ושם, הרי מקורן של אלה במצבו הפסיכיאטרי.

לשיטתו של העותר, הוכנה עבורו תוכנית רש"א ראויה. ועדת השחרורים פעלה בחוסר סבירות קיצוני, שעה שהורתה על דחיית בקשתו לשחרור מוקדם על תנאי, בניגוד לתוכנית רש"א. לשיטתו, העובדה כי יצא לחופשות, מלמדת על כך כי אינו מסוכן. הסניגור ממשיך ומפליג בסגולותיו הטובות של העותר, אשר נהג , כפי שיטתו, כראוי בין כתלי הכלא. לטעמו, תוכנית רש"א הינה תוכנית מחמירה וקפדנית, אשר יהא בה כדי לספק מענה הולם לצרכי הפיקוח עליו.

5. המשיבה מתנגדת לקבלת העתירה. בתגובתה מפורטות העבירות החמורות שעבר העותר, דו"ח תפקודו השלילי בין כתלי הכלא לכל אורך תקופת מאסרו, עבירות המשמעת שעבר ודו"חות מידע סודיים, המלמדים על מעורבותו בפלילים בין כתלי הכלא.

6. בבואנו לפסוק בעתירה זו, עלינו להזכיר כי אין לו לאסיר זכות קנויה להשתחרר שחרור מוקדם על תנאי. הכלל הוא כי עליו לרצות את מלוא תקופת מאסרו, אלא אם כן ישכנע את ועדת השחרורים כי אכן הוא ראוי לשחרור מוקדם על תנאי, וכי שחרורו לא יסכן את הציבור. עוד נזכיר, כי בית המשפט זה לא יתערב בשיקול דעתה של ועדת השחרורים, כל עוד החלטתה עומדת בגדר הסבירות ובמתחם שיקול הדעת הנתון לה.

מעיון בחומר שנפרש לפנינו בתיק הועדה, עולה תמונה שונה לחלוטין מן התמונה הורודה שצייר הסניגור. דמותו של העותר העולה מתיק זה, שונה בתכלית השינוי מן הדמות החיובית אותה ניסה הסניגור לתאר בפנינו בלהט רב.

בתיק הועדה נמצא דו"ח מודיעין, ובו אין ספור דו"חות מידע, הפרושים לאורך כל תקופת המאסר, מהם עולה מעורבותו של העותר בעיסוקים פליליים. חלק מדו"חות המידע נתקבלו ממקורות בעלי סיווג מודיעיני גבוה, בניגוד לנטען בפנינו. יתר על כן, העותר אף הורשע בשנת 2003 בגין עבירת סמים שעבר בהיותו נתון בין כתלי הכלא. בעטייה של עבירה זו, נדון ל- 4 חודשי מאסר נוספים. במהלך כל תקופת המאסר, נרשמו לחובתו של העותר אין ספור עבירות משמעת כפי העולה מגליון הרישום שנוהל גביו בבית הכלא. נראה, כי העותר אף מסוגל היה ליטול חלק בהליכי טיפול ושיקום כראוי. אמנם, הוא זוקף את התנהגותו האמורה לחובת מצבו הפסיכיאטרי, אך אנו לא נוכל לקבל טענה זו. המבחן הינו, בכל מקרה, מבחן התוצאה. בסופו של יום, לא עבר העותר כל הליך שיקום ממשי, כיוון שהוא פלט עצמו מן התוכניות בהן שובץ.

אין המדובר בהתנהלות אשר נצפתה אך ורק בשנים הראשונות לריצוי עונש המאסר כנטען על ידי הסניגור. התנהלותו זו של העותר, נמשכה משך כל תקופת מאסרו. המצב החמיר עד כדי כך, שבפברואר 2008, נאלצו שלטונות שב"ס להעביר את העותר מכלא חרמון לכלא שיטה. זאת בשל התנהגות שלילית וקושי להשתלב בהליכי טיפול.

7. בנסיבות אלה, חסד עשתה ועדת השחרורים עם העותר, שעה שאפשרה לו לשפר את תוכנית רש"א.

לטעמנו, העותר הוכיח עצמו כמסוכן וכמי שאינו ראוי לשחרור מוקדם, תהא תוכנית הפיקוח אשר תהא.

על כן, דינה של העתירה להדחות.

ניתן היום, ב' אדר ב תשע"א, 08 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

א' אברהם, שופט, ס. נשיא

[אב"ד]

אסתר הלמן, שופטת