עליוף נ' עובדיה ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין פגיעה ברכב.

ביום 4.12.09 עמדו, הן התובע והן הנתבע 1, לפנות ימינה מכוון רחוב הבשן לרחוב אבן גבירול, בצומת מרומזרת בעלת נתיב אחד בלבד לפניה ימינה. תוך כדי פנייתם ימינה פגעו הרכבים זה בזה וכל אחד מהצדדים מאשים את משנהו באחריות לפגיעה.

לטענת התובע, הרכב בו נהג הנתבע 1 נדחף בין המונית בה נהג התובע לבין אי התנועה בצומת ונאלץ לסטות לנתיב בו נסע התובע, כאשר כתוצאה מסטיה זו פגע רכב הנתבע 1 בצד השמאלי הקדמי של רכב התובע וגרם לו לנזק. התובע עותר לפיצוי בסך 4,617 ש''ח אשר מתבסס על נזק לפי דו''ח שמאי בסך 3,637 ש''ח, שכ''ט שמאי בסך 420 ש''ח, אובדן ימי עבודה בסך 600 ש''ח. התביעה הוגשה הן כנגד הנתבע 1, נהג הרכב, הן כנגד הנתבעת 2 כבעלת הרכב. לאחר הגשת התביעה צורפה הנתבעת 3, נתבעת נוספת לפי בקשתה, בהיותה מבטחת רכב הנתבעים.

לטענת הנתבעים, אין יריבות בינם לבין התובע, באשר הוא איננו בעל הרכב. בנוסף, לגופם של דברים, טוענים הנתבעים כי כאשר התחלף הרמזור לירוק החל הנתבע 1 בנסיעה כדין, כאשר לפתע הגיח התובע ובלא להבחין ברכב הנתבע 1 פגע בו בחלקו הימני וגרם לו לנזק. הנתבעים תולים אפוא בתובע את האחריות לאירוע. התובע והנתבע העידו בפני וחזרו על גרסתם. בנוסף, העידה מטעם הנתבעים רעייתו של הנתבע 1, אשר ישבה לצידו ברכב בעת האירוע, אולם לפי עדותה היא לא הבחינה ברכב של התובע עד לפגיעה ממש, כך שאין בעדותה כדי לשפוך אור על האחריות לאירוע.

אין מחלוקת בין הצדדים כי במקום התאונה מאפשרים תנאי הדרך מעבר של רכב אחד בלבד בנתיב המיועד למעבר של רכב אחד בלבד. אין מחלוקת בין הצדדים כי כ-5 מ' לפני הרמזור נמצאת תחנת מוניות, בה למעשה המתין התובע במסגרת עבודתו. התובע טוען כי לאחר עצירה בתחנת המוניות החל בנסיעה תוך התקדמות לקו העצירה, וכן טוען כי הנתבע 1 הגיע לאותה צומת לאחר שכבר עמד התובע בצומת. מהתמונות המתארות את אופן הפגיעה וגם מעדות הצדדים מתברר כי הפגיעה ברכב מבטאת מצב ברור בו מצוי רכבו של הנתבע 1 לפני רכבו של התובע. לא סביר אפוא בעיני, כי היה זה דווקא הנתבע 1 אשר הגיע לצומת לאחר התובע. נסיבות העניין תומכות דווקא במסקנה כי הנתבע 1 הגיע לצומת לפני התובע ואילו התובע, אשר ביקש להתחיל בנסיעה כאמור, נסע קדימה ועמד לצידו של הרכב בו נהג הנתבע 1. כאמור לעיל, תנאי הדרך אינם מאפשרים מעבר של 2 רכבים. אחריותו של התובע אפוא, הייתה לוודא כי לא עומדים שני רכבים בנתיב הנסיעה וכי אין הוא מגיע לצומת בו כבר מצוי רכב אחר, בנתיב הנסיעה. שומה היה אפוא על התובע לבדוק, להבחין ולוודא כי תנאי הנסיעה מאפשרים את יציאתו מהמקום בו עמד וכי תינתן זכות קדימה לרכבים שממילא נוסעים ברחוב. הרושם אשר קיבלתי הוא כי התובע לא עשה כן ולכן הוא גם נושא באחריות לאירוע.

מאידך, כאשר החל הנתבע 1 בנסיעה, כבר היה רכב התובע לצידו ואינני מקבל את הטענה כי התובע הגיח במהירות הבזק בלא שהנתבע 1 יכול היה להבחין בו. תנאי הדרך ועצם העובדה כי התובע החל בנסיעה אך מטרים ספורים לפני הצומת, מחייבים את המסקנה כי התובע היה בנסיעה איטית ולא הייתה כל סיבה שהנתבע 1 לא יבחין בו מבעוד מועד. הנתבע 1 הודה כי לא הבחין בתובע עד למעשה הפגיעה ולפיכך, אף הוא תרם ברשלנות תורמת לאירוע. אין ולא יכול להיות ספק, כי לו התבונן הנתבע 1 במראה טרם החל בנסיעה, היה מבחין בתובע ובולם כך שנמנעת הייתה הפגיעה.

בנסיבות העניין אפוא אני סבור כי רשלנותו התורמת של הנתבע 1 לאירוע, בהתחשב בכך כי דווקא התובע השתלב בנתיב הנסיעה שלא כדין, עולה כדי שליש מהאחריות לאירוע.

הנזקים להם טען התובע מתבססים על דו''ח שמאי, אשר לא הוצגה כל סיבה שלא לקבלו. מאידך, הטענה בדבר הפסד ימי עבודה נטענה בלא כל פירוט של משך הזמן אשר נדרש לתיקון הרכב ו/או פירוט הנזק אשר נגרם עקב זאת.

לנוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי סך נזקיו של התובע בגין האירוע נשוא התביעה מסתכמים בסך של 4,057 ש''ח, אשר לנוכח מסקנתי דלעיל חייבים הנתבעים לשאת בשליש מהם. אני מקבל אפוא את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 1,352 ש''ח. כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובע בגין הגשת תביעה זו בסך כולל של 100 ש''ח.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום כ"א אלול תש"ע, 31/08/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: