עליה ואח' נ' כהן

החלטה

בפני בקשה לצו מניעה זמני כנגד פינוי המבקשים מהנכס הידוע כחנות בשד' לכיש 33 בקריית גת (גוש 1902 חלקה 59, להלן: "הנכס") ולעיכוב הליכי הפינוי כנגד עליה יזמות פרויקטים בע"מ (להלן: "עליה יזמות").

הבקשה הוגשה תחילה כבקשה במעמד צד אחד, אולם לא מצאתי לנכון לתת צו במעמד צד אחד. בינתיים בוצעו הליכי פינוי של הנכס, כשהמבקשים טוענים כי מי שפונה מן הנכס הוא למעשה המבקש 1 ולא עליה יזמות ועל כן כעת מבקשים המבקשים להשיב את המצב לקדמותו.

בדיון בפני העלו הצדדים טענותיהם השונות, המבקשים נחקרו וכך גם המשיב וכן בתו של מר מרק אוחיון ז"ל, שהיה שותף של המשיב בבעלות בנכס. מכתבי בי הדין שהוגשו לבית המשפט כמו גם מן הדיון, עולה תמונה של סכסוך שעיקרו בשאלת הסכם המכר אשר לכאורה נחתם בין המבקשים לבין מרק אוחיון ז"ל ועל פיו לכאורה הועבר חלקו של מרק אוחיון ז"ל בנכס לבעלות המבקשים. אין ספק כי סכסוך זה אינו על המדוכה בפני בית משפט זה.

לצורך הדיון בבקשה המונחת בפני, אצא מנקודת ההנחה, כי המבקשים הם הבעלים של 50% מן הנכס בשותפות עם המשיב, ללא הסכם שיתוף ועל כן לכל אחד מן הצדדים 50% בלתי מסוימים בנכס.

אין מחלוקת כי עליה יזמות חתמה ביום 28.6.10 על הסכם שכירות של הקומה התחתונה של הנכס (ללא הגלריה). הסכם השכירות צורף כנספח ב' לבקשה. מטעם עליה יזמות חתום על ההסכם המבקש 1 כשמצוין כי החתימה היא "באמצעות המנהל מר איטו עליה... באמצעות ערבה גב' לאה מגידיש". מר איטו עליה הוא המבקש 1 בענייננו.

בסעיף 4 להסכם השכירות נקבעה תקופת השכירות מיום 28.6.10 ועד ליום 27.6.11 ובסעיף 17 להסכם השכירות נקבעה אפשרות הארכה של תקופת השכירות, כאופציה של השוכר עד 5 שנים. בסעיף 8.1 להסכם השכירות נקבע כי דמי השכירות הקבועים בו יועברו על ידי השוכר למר צבי כהן, הוא המשיב, עד לתשלום יתרת חובותיו של מרק אוחיון ז"ל לצבי כהן ולאחר מכן דמי השכירות יחולקו באופן שווה בין הבעלים.

בבקשה שהגישו המבקשים, נטען בסעיף 6, כי בינואר 2012 פינתה עליה יזמות את הנכס. ביום 22.3.12 נחתם הסכם המכר בין המבקשים לבין מרק אוחיון ז"ל. מכאן טענת המבקשים, כי מי שהחזיק בנכס מינואר 2012 או לפחות ממרץ 2012 ועד לפינוים בתחילת חודש מרץ 2013, הם המבקשים עצמם ולא עליה יזמות, אשר לטענתם פינתה את הנכס כאמור בינואר 2012.

אולם זהו הקושי של המבקשים. המבקשים לא הוכיחו כי עליה יזמות פינתה את הנכס ובוודאי שאינם יכולים להראות הסכם שכירות חדש אשר הם או לפחות המבקש 1 חתומים עליו ועל כן הסכם השכירות היחידי מכוחו יכולים היו להחזיק בנכס הוא הסכם השכירות של עליה יזמות.

המבקשים ניסו לטעון, כי הם זכאים לחזקה בנכס מכוח הסכם המכר, אולם כפי שעולה מהסכם המכר, הובהר בו חד משמעית, כי מסירת החזקה על פיו תהיה משפטית בלבד (סעיף 9 להסכם), באשר הנכס מושכר ב"הסכם השכירות", אשר בסעיף 3.10 להסכם המכר, מוגדר כהסכם השכירות שנזכר לעיל מיום 28.6.10 על פיו שכרה עליה יזמות את הנכס.

יתר על כן, בהיות הנכס בבעלות המבקשים והמשיב ביחד (וכאמור לצורך בקשה זו אני מניחה כי מדובר בהסכם מכר תקף), הם מחזיקים במשותף בנכס ולכל אחד מן הצדדים זכות ל50% בלתי מסוימים בנכס. על כן, עצם הבעלות, איננה מאפשרת למבקשים להחזיק שטח ספציפי בנכס, ללא הסכמת הבעלים במחצית השנייה של הנכס, הוא המשיב.

המבקשים למעשה טוענים, כי עד ינואר 2012 החזיק המבקש 1 בנכס, כמנהל עליה יזמות ומרגע מסוים החל להחזיק בו כאדם פרטי ועל כן צו הפינוי כנגד עליה יזמות לא היה צריך לגרור את פינויו. אולם המשיב לא הצליח להוכיח כי משפטית היה מעבר כזה בין עליה יזמות והמבקש 1 כמנהל, לבין המבקש 1 כאדם פרטי. המבקש 1 כאדם פרטי מעולם לא שכר את הנכס ולא הוכיח כי יש לו זכות להחזיק בנכס. על כן, גם בקשתם החילופית של המבקשים, להשיב את המצב לקדמותו, אין בה ממש, משום שהמצב המשפטי, מעולם לא היה כזה, שבו המבקשים שכרו את הנכס והחזיקו בו מכוח הסכם שכירות.

ב"כ המבקשים טען בדיון, כי לאור העובדה כי יש בנכס שטח פנוי, לא צריכה להיות מניעה לאפשר למבקש 1 לעשות שימוש בשטח זה. אכן, בהסכמה בין הצדדים ניתן היה להגיע להבנה כזו, אולם לנוכח חוסר האמון בין הצדדים על רקע הטענה שעניינה תוקפו של הסכם המכר, לא ניתן היה להגיע להסכמה כזו. בהעדר הסכמה ומשהמבקשים לא הוכיחו כי יש להם זכות להמשיך ולהחזיק בנכס – אין הם יכולים להחזיק בנכס.

בהקשר זה, אציין, כי בדיון עלה כי בתו של המשיב יושבת כיום בנכס ועל כן טענו המבקשים כי לכאורה התהפכו היוצרות והיום למשיב יש בפועל חזקה בלעדית במקומם. אציין כי לא הייתה בפני בקשה בעניין זה ועל כן אינני מכריעה בשאלה, אם כדין נמצא המשיב (באמצעות בתו) בנכס אם לאו.

אשר על כן, משהמבקשים לא הוכיחו כי הייתה להם זכות להחזיק בחלקים מסוימים בנכס ולאחר שעליה יזמות פונתה כדין מן הנכס, אני דוחה את הבקשה לצו מניעה ולהשבת המצב לקדמותו.

בשולי הדברים אציין, כי על אף שבדיון בפני עלו סוגיות שונות שעניינן שיפוץ הנכס והשקעת כספים על ידי המבקשים או על ידי עליה יזמות ושאלות שונות שעניינן תשלום שכר הדירה בגין הסכם השכירות והתשלום על פי הסכם המכר, אין החלטה זו עוסקת בכל השאלות הללו שכן הדיון בפני עסק אך ורק בפינוי המבקשים ובעיקר המבקש 1 מן הנכס ובזכותו לשוב לנכס ולא במחלוקות כספיות ואחרות בין הצדדים.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בשכר טרחת עו"ד ובהוצאות בקשה זו בסכום כולל של 5,000 ₪ אותו ישלמו למשיב בתוך 30 יום מן המועד בו יקבלו החלטה זו שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: