עלי עדוי נ' בט-חב מאגר

פסק דין

רקע כללי:

התובע יליד 28.7.1979 נפגע בתאונת דרכים ביום 12.9.2005 (להלן: "התאונה").

האחריות לנזקי התובע מוטלים על הנתבעת בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

בעקבות אירוע התאונה אובחן התובע כסובל משבר מתוך פרקי בבוהן כף רגל ימין. לאחר שהפצע נשטף, נחבש והונח על רגלו של התובע סד גבס שוחרר מבית חולים שערי צדק עם המלצה למעקב רפואי על ידי אורטופד, הליכה עם קביים ללא דריכה על הרגל, מנוחה עם רגל מורמת.

בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נזקק התובע לקבל טיפול רפואי הן בקופת חולים והן בבית חולים העמק בעפולה.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה.

הנכות הרפואית:

עוד בטרם נקבעה נכות על ידי ועדות הרפואיות מטעם המוסד לביטוח לאומי מונה בהסכמת הצדדים פרופ' רופמן כמומחה בתחום האורטופדי.

פרופ' רופמן קבע תחילה כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע הינה בשיעור 5% והורה על הפעלת תקנה 15 במלואה והעלה את הנכות ל- 7.5%. בתשובה לשאלת הבהרה תיקן פרופ' רןפמן את מסקנתו וקבע כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע הינה בשיעור 10% בשל הלוקס ריג'ידס ולאחר הפעלת תקנה 15 העלה את הנכות ל- 15%.

התאונה הנוספת וטענת השתק שיפוטי:

התובע נפגע בתאונת עבודה נוספת ביום 7.4.2006 (להלן: "התאונה הנוספת").

בגין התאונה הנוספת נקבעה לתובע נכות במוסד לביטוח לאומי בשיעור 21%. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי בגין התאונה הנוספת הפסיק התובע לעבוד ולכן התאונה הנוספת מנתקת כל קשר סיבתי בין נזקי התובע לתאונה נשוא התביעה.

בגין התאנה הנוספת הגיש התביעה תביעה נפרדת לבית משפט זה במסגרת ת.א. 3324/07 (להלן: "התביעה הנוספת"). מאחר והתאונה הנוספת הינה תאונת עבודה בלבד ולאחר שהצדדים הביאו חוות דעת נגדיות מונה מטעם בית המשפט מומחה רפואי, אותו מומחה אשר מונה בתיק הנוכחי קרי פרופ' רופמן.

פרופ' רופמן העריך את נכותו בגין התאונה הנוספת בשיעור משוקלל של 20.25%. כל הנכות הינה בשל הפגיעה בכף יד ימין.

טוענת הנתבעת כי על סמך כתבי בי דין והצהרותיו בתביעה הנוספת, לפיהן טען התובע כי איבד קליל את כושרו לעבוד, מנוע הוא מלבקש נזקים בגין אובדן הכנסה הקשורים בתאונה החל ממועד התאונה הנוספת וזאת מכח תורת ההשתק השיפוטי.

על מנת שצד יזכה בטענה של השתק שיפוטי עליו להוכיח את התנאים כדלקמן:

"מאחורי ההשתק שאליו שואפים המבקשים, המבוסס על ההצהרה, עומדת בעיקרה טענה של הגינות ותום-לב (ראו ד' פרידמן ו-נ' כהן, חוזים(אבירם כרך א, תשנ"א) 96). על פי כלל זה, אם העלה אדם טענה בהליך מסויים, וטענתו התקבלה, ובעקבות זאת זכה בטובת הנאה, הוא יהיה מנוע מלהעלות טענה סותרת בהליך אחר" (רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' ישראל פרידמן,  פ"ד נ(5) 418,422 (1996)).

לכן כל עוד התובע לא "זכה" בטענתו בתביעה הנוספת, אין לומר כי הוא מושתק שיפוטי מלהעלות את טענתו לפניי. התביעה הנוספת טרם הוכרעה. ספק רב בעיניי אם בית משפט על סמך נכות רפואית של 21% יקבע כי התובע איבד לחלוטין את כושרו לעבוד ולכן אין זה סביר כי טענתו תתקבל. בשים לב לכך אני דוחה את טענת הנתבעת לקיום השתק שיפוטי גם אם התובע מעלה טענות סותרות שכן לא צמחה לתובע כל טובת הנאה (בדמות הפסד שכר מלא) מהעלאת הטענה בתביעה הנוספת וספק רב אם תצמח לו כזו.

קבלת הטענה אף עשויה ליצור עיוות דין לפיה אמנע מלפסוק לתובע הפסדי שכר כלשהם בגין התאונה החל ממועד התאונה הנוספת בעוד שבגין התאונה הנוספת לא יפסוק בית המשפט בתביעה הנוספת הפסד שכר מלא. פסיקה כזו הינה נוגדת את העיקרון של השבת המצב לקדמותו.