עלי נ' שנאן

פסק דין

1.תביעתו של התובע לקבלת פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 4.6.13 בה היו מעורבים רכבו של התובע, שהיה נהוג בידו ורכב – משאית שהיתה נהוגה בידי הנתבע.

לטענת התובע התאונה ארעה כאשר הוא נסע בכביש ובו גודש תנועה והנסיעה בו היתה איטית והמשאית שנסעה מאחורי רכבו התנגשה ברכבו בחלקו האחורי. הנתבע מאשר כי אכן המשאית היתה מאחורי רכב התובע וכי היה גודש תנועה בכביש, הוא טוען כי רכב התובע התדרדר אחורה, אך לא היה מגע כלשהו בין כלי הרכב והנזק שנטען על ידי התובע לא התרחש כתוצאה מהתאונה.

2.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את גרסאות הנהגים, אני סבור כי דין התביעה להתקבל. אנמק את קביעתי.

3.אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה רכבו של התובע התדרדר אחורה וכך נגרמה התאונה. גרסתו של התובע, כי המשאית התנגשה ברכבו בחלק האחורי היא סבירה יותר ואני מחליט לקבלה, שכן היא מתיישבת עם הגיונם של דברים ועם תנועתם הטבעית והרגילה של כלי הרכב. כשפני נהג כלי הרכב מועדות קדימה, פשיטא, יסע קדימה ולא אחורה, במיוחד כשאין הסבר סביר ומניח את הדעת מדוע שהתובע יסע אחורה. בהקשר זה אין בידי לקבל את טיעון הנתבע כי רכב התובע התדרדר משום שבמקום יש שיפוע בכביש. לא שוכנעתי כי אכן במקום קיים שיפוע וטענה זו אינה מתיישבת עם העובדה כי רכב התובע מונע בהילוך אוטומטי ושיירת כלי הרכב נסעה לסירוגין.

4.גרסתו של התובע מהימנה בעיני. התובע מסר פרטים מפורטים להתרחשות התאונה וגם להשתלשלות הדברים לאחר מכן, הוא ציין כי לאחר התאונה ירד הנתבע מהמשאית, בין הצדדים היו חילופי דברים ורק לאחר שמשטרה נקלעה למקום באקראי, נאות הנתבע למסור את פרטיו לתובע. דבריו של התובע מקובלים עלי והאמור בפרטי גרסתו מחזק את המסקנה כי מי שפגע ברכב התובע מאחור היה הנתבע.

הנתבע לא הותיר עלי רושם מהימן ובגרסתו יש חוסר הגיון מסוים. התובע ציין מצד אחד כי שני כלי הרכב לא נגעו אחד בשני ובאותה נשימה הוא יצא מגדרו כדי להוכיח כי החלק הקדמי של המשאית אינו יכול לגרום לפגיעה ברכב התובע. במסגרת זו הציג הנתבע תמונות המדגימות לטענתו שהחלק הקדמי של המשאית אינו יכול לנשוק לאותו חלק של הרכב שנפגע.

גם לגוף העניין אין בידי לקבל את הטיעון הטמון בהדגמה שהתובע ביצע. ראשית לא ניתן לראות בתמונות שהנתבע הציג את כלי הרכב בשלמותם ושנית התאונה אירעה תוך כדי תנועת כלי הרכב ולדבר יכולה להיות השפעה על נקודות ההשקה בין שניהם בעת אירוע התאונה.

קשה גם להלום את טענתו של הנתבע, כי הנזק שנראה בתמונות שהציג התובע הינו נזק ישן וכי התובע המציא טיעון זה כדי לזכות בכספים מהנתבע. משמעות טענתו זו של הנתבע כי התובע בעיצומה של התרחשות מפתיעה ומבלי שיחכוך בדעתו זמן רב החליט בין רגע ליחס פגיעה ישנה שהיתה ברכבו לנתבע. טיעון זה בלתי סביר ואין לקבלו.

5.לעניין הנזק, התובע צירף אישור כי הוא לא הגיש תביעה נגד מבטחת רכבו וצירף חוות דעת שממנה עולה כי הנזק שנגרם לרכב מסתכם בסך של 2596 ₪, כן צירף התובע קבלה בגין תשלום שכ"ט השמאי בסך של 500 ₪. יצוין כי התובע לא תיקן את רכבו, מכאן שלסכום הנזק לא נוסף מע"מ.

6.אשר על כן, אני מחליט לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע לשלם לתובע, את הסך של 3146 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 4.6.13, וכן הוצאות בסך של 250 ש"ח . הסכומים שבפסק הדין ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ד, 16 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: