עלי נ' פאהום ואח'

פסק דין

תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובע, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 18.7.02, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. התביעה הוגשה נגד נהגת הרכב הפוגע והמבטחת של רכבה (להלן – הנתבעת).

בפתח הדברים אציין כי מתן פסה"ד התעכב זמן ממושך עקב תקלה בלשכתי, שנתתי עליה את דעתי רק לאחר שהתובע הגיש לאחרונה בקשה חוזרת למינוי מומחה. התנצלותי בפני הצדדים על העיכוב האמור.

רקע:

התובע, יליד 20.7.1992, נפגע בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 18.7.02. לטענת התובע, התאונה ארעה בעת ששיחק על אופניו סמוך לביתו, ורכב שנסע במקום פגע בו והעיפו על מכסה המנוע.

2.בעת התאונה היה התובע כבן 10. התביעה הוגשה כ- 10 שנים לאחר התאונה, בעת שהתובע כבן 20.

3.אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, אלא בשאלת הנזק בלבד.

ההליך:

4.יחד עם כתב התביעה, הגיש התובע בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה, שיקום ופה ולסת/שיניים. בישיבת קדם משפט מיום 5.6.11, שנערכה בפני כב' סגן נשיא י' בן-חמו, מיקד התובע את בקשתו במינוי מומחה בתחום האורתופדיה. עיקר הטענות בהקשר זה נסבו על הבעיה ממנה סובל התובע בשתי רגליו, בגינה עבר שני ניתוחים והיה נתון במעקב רפואי ממושך, שעודו נמשך. כן נטען כי התובע נפגע בתאונה בגב ובצוואר, וגם בכך יש כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה. הנתבעת התנגדה למינוי וטענה כי ממכלול החומר הרפואי שצורף עולה בבירור כי הליקוי ברגליו של התובע מקורו בפגם מולד, וכי אין כל מסמך שיש בו משום ראשית ראיה הקושרת בין הבעיה ברגליים לבין אירוע התאונה, ואילו ביחס לטענה לפגיעה בצוואר אין כל תיעוד רפואי המצביע על ראשית ראיה לנכות.

5.בהחלטה מיום 5.6.11 דחה כב' סגן נשיא בן-חמו את הבקשה למינוי מומחה רפואי. וכך נקבע בהחלטה:

"על פניו ומתוך המסמכים הרפואיים נראה שנושא הבעיות ברגליים אינן קשורים כלל ועיקר לתאונה, אלא מדובר במום התפתחותי שיש לתובע שבעקבותיו עבר ניתוח. המום הוא חיבור התפתחותי של עצמות הטאלוס והעקב שהצריכו ניתוח. הניתוח נועד לצורך הפרדה של העצמות. מנגנון הפגיעה בתאונה כפי שטוען לו התובע, איננו יכול לגרום לחיבור של עצמות.

בתעודת חדר המיון אין כל אזכור לפגיעה ברגליים. בחדר המיון הבדיקות היו תקינות כולל הבדיקה האורטופדית. אין שום ממצא אובייקטיבי. מדובר בתאונה שארעה, על פי הנטען, בשנת 2002. במסמכים הרפואיים אין רצף של תלונות מאז לא בצוואר ולא בגב והטיפולים שקיבל התובע רובם ככולם קשורים לרגליים. כיון שכך, לא מצאתי ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה".

6.כפי שצויין בראשית הדברים, לאחר סיום שמיעת הראיות והגשת הסיכומים, הגיש התובע לאחרונה בקשה מחודשת למינוי מומחה אורתופד, אליה שב וצירף את מכלול החומר הרפואי בעניינו, וכן חומר המתייחס לניתוח נוסף שעבר ברגלו הימנית בשנת 2012. דין בקשה זו להידחות. מדובר למעשה באותה בקשה שהוגשה ונדחתה לגופה בהחלטה מיום 5.6.11. החומר הרפואי החדש שצורף לבקשה, עיקרו ניתוח שעבר התובע בשנת 2012 להוצאת מתכות מרגלו הימנית, שהוכנסו בניתוח שעבר בשנת 2010 לצורך הפרדת החיבור בין העצמות. מדובר, איפוא, בחומר רפואי ביחס לאותה בעיה רפואית אשר עמדה מלכתחילה ביסוד הבקשה למינוי מומחה, ומשכך אין לראות כל שינוי נסיבות שיש בו להצדיק דיון מחודש בעניין. מעבר לנדרש אוסיף ואציין, כי גם לגופם של דברים, אינני סבורה כי קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה בקשר לבעיה ברגליים ממנה סובל התובע, והחלטת כב' סגן נשיא בן-חמו בעניין זה מקובלת אף עלי.

הנזק:

7.אפנה כעת לדון בטענות הצדדים באשר לנזק שנגרם לתובע מהתאונה והפיצוי לו הוא זכאי בגין כך.

כאב וסבל:

8.התובע מבקש לפצותו בגין כאב וסבל בסכום המקסימאלי בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאיננו נזק ממון), התשל"ו – 1976. לטענתו ולטענת הוריו אשר העידו מטעמו, הוא נפגע קשה בתאונה, סבל משך תקופה ממושכת מכאבים בצוואר, בגב וברגליים, בשלהם נזקק לטיפולים רפואיים ממושכים, וכן שבר ארבע שיניים קדמיות. הנתבעת טוענת כי אין מקום לפיצוי כאמור, משמדובר בפגיעה קלה וחולפת.

9.על-פי הראיות שצורפו, ביום התאונה התקבל התובע בחדר המיון של בית החולים אי.מ.מ.ס בנצרת. מגיליון חדר המיון עולה כי נבדק על-ידי אורתופד אשר רשם כי התובע מתלונן על כאבים בצוואר בלבד. התובע שוחרר לביתו. ביום 21.8.02, כחודש לאחר התאונה, פנה התובע לקופת החולים כשהוא מלווה באחיו. ברשומה הרפואית (נ/6) צויין כי לדברי השניים התובע נפגע בתאונה בצוואר ובאזור הפה (שיניים), וכי הגיע למרפאה בשל שן קדמית שנשברה לדבריו בזמן התאונה.

10.התמונה המצטיירת מהראיות שבפני הינה, כי פגיעתו של התובע בתאונה היתה קלה. לא צורפו מסמכים המתעדים מעקב רפואי ממשי או תלונות של התובע לאחר התאונה, ובכלל זה על כאבים בצוואר, או טיפולים שעבר התובע בשל פגיעות אלה, מעבר למצויין לעיל. המסמך הנוסף המתייחס לפגיעה בתאונת הדרכים הוא רישום יחיד מתיק קופת החולים, מיום 15.2.05, כשנתיים וחצי לאחר התאונה, בו מתועדת בקשת אביו של התובע לקבלת הפניה לביה"ח לצורך בדיקה חוזרת בקשר לתאונה. לא קיים בחומר תיעוד של בדיקה כזו, אם נערכה ומה מהותה, כך שאין לתת לכך משקל של ממש.

11.עדויות התובע והוריו, לפיהן נפגע התובע קשות בתאונה, הן בצווארו והן ברגליו, וכן שבר ארבע משיניו, ובשל כך נאלץ לשהות בביתו תקופה ממושכת, אינן מתיישבות עם הנתונים והמסמכים הרפואיים, והן נראות מוגזמות ביותר.