עלי נ' חטיב ואח'

פסק דין

1.תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו למכונית הצדדים בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.1.12 (להלן: "התאונה").

2.מר אמיל עלי בעל רכב מספר רישוי 1087220 נהג ברכב בעת התרחשות התאונה (להלן: "מכוניתו של מר עלי"). מר אמיל עלי הינו התובע בתביעה שהוגשה.

הגב' שהירה סאלם בעלת רכב מספר רישוי 693707 נהגה ברכב בעת התרחשות התאונה ( להלן: מכוניתה של הגב' סאלם"). הגב' סאלם הגישה את התביעה שכנגד.

שני הצדדים, במעמדם כנתבעים נתבעים יחד עם חברת הבטיוח המבטחת כל אחד מהם בביטוח צד ג'.

3.מר עלי טוען בעודותו לפני כי כאשר נסע בכביש הראשי לפתע יצאה מכוניתה של הגב' סאלם מחניית ביתה, בנסיעה לאחור, תוך שההמכונית מבצעת פניה לאחור שמאלה על מנת להתיישר במסלול הנסיעה. מכוניתה הוסתרה על ידי מכונית חונה, כך שהתאונה ארה כאשר במהלך נסיעתו לפתע פרצה מכוניתה של הגב' סאלם לכביש בנסיעה לאחור. בהדגמה בעזרת מכוניות הדגמה שערך הראה כי הפגיעה הייתה בזוית, כאשר מכוניתה של הגב' סאלם טרם התיישרה בנתיב הנסיעה.

4.הגב' סאלם טוענת כי התאונה התרחשה לאחר שמכוניתה כבר התיישרה בנתיב הנסיעה והיא הספיקה אף ליסוע קדימה. עוד היא מציינת כי לא היו מכוניות חונות שהסתתירו את יציאתה מן החניה.

בבחקירתה הנגדית אף טענה כי הספיקה ליסוע מרחק של 300 מטר עד להתרחשותה של התאונה. בחיקרה חוזרת ביקש בא כוחה להבהיר מהו המרחק, שכן היא ציננה כי אך הספיקה לעבור פסי האטה. אז העידה " כ- 300 מ'. אני מתקנת זה 3 מ'" (פרוטוקול עמ' 4 ש' 11). לפיכך, נתבקשה להסביר באמצעות השוואה למרחקים בבית המשפט באיזה מרחק מדובר וציינה כי המרחק גדול ממרחק שניתן לראות באולם בית המשפט.

אחריה העיד בנה אשר לשיטתם היה עמה ברכב בשעת התרחשותה של התאונה. גם לדבריו הם הספיקו לצאת מן החניה ולהתיישר. אולם, הוא מציין כי נסעו קדימה רק כ 2-3 מטרים. עובדה שונה מעדותה של אמו אשר ציינה כי מדובר במרחק העולה בהרבה על מרחק זה (גדול מאולם בית המשפט).

הגב' סלאם הדגימה פגיעה בדמות חזית אחרוית מלאה של מכוניתה עם חזית מלאה קדמית של מכוניתו של מר עלי.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בפניי, עיינתי במסמכים שהוגשו הנני קובעת כי גרסתו של מר עלי סבירה בעיני יותר מגרסתו של הנתבע, בין היתר מהטעמים הבאים:

א.תמונות הפגיעה במכוניות הצדדים, מתיישבת לטעמי בסבירות רבה יותר עם פגיעה בזווית בין המכוניות ולא פגיעה של חזית מלאה קדמית עם חזית מלאה אחורית.

ב.מצב זה תואם את גרסתו של מר עלי ואינו תואם את גרסת הגב' סאלם על פיה כבר הספיקה להתיישר בנתיב הנסיעה.

ג.לאור המסקנה כי סביר יותר כי טרם הספיקה הגב' סאלם להתיישר בנתיב הנסיעה, הרי שהייתה היא בנסיעה לאחור, בכניסה לכביש מתוך חניה פרטית לצד הדרך, ולפיכך, מוטלת עליה האחריות להשתלבות בתנועה. הגב' סאלם מעידה כי לא ראתה את מכוניתו של מר עלי מתקרבת.

ה.עוד יש להוסיף כי עדויות הבן הגב' סאלם אינן אחידות לגבי מרחק הנסיעה מאז כניסתם הנטענת למסלול הנסיעה ועד לתאונה.

6.לאור האמור לעיל דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.

7.שיעור הנזק – הנני מאמצת את חוות דעת השמאי מטעם מר עלי 6,336 ₪ בתוספת הוצאות חוות דעת שמאי בסך של 910 ₪. סך הכל 7,246 ₪.

לפיכך, הנני מחייבת את הנתבעים בתביעה העיקרית שהירה סאלם חטיב ושיריבט חברה לביטוח בע"מ יחד ולחוד לשלם לתובע סך של 7,246 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה 12.1.12 ועד היום.

כמו כן, ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובע סך של 1,500 ₪ הוצאות משפט.

כמו כן התובעת בתביעה שכנגד תשלם לנתבעת 3 בתביעה שכנגד, מנורה חברה בליטוח בע"מ הוצאות משפט בסך של 500 ₪.