עלי נ' היב ואח'

החלטה

עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

השאלה המרכזית שעומדת לדיון נוגעת לתחולת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), שעניינו מתן פטור מחבות ביטוחית של מבטח לפי פוליסה במקרה של מסירת מידע כוזב בכוונת מרמה, על תביעה של נפגע לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1.אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 15/7/02 בזמן שהתובע נסע ברכב אשר היה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") והמבוטח בפוליסת ביטוח חובה אצל הנתבעת 2, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: הנתבעת") ארעה תאונת דרכם במבואות כפר שעב כאשר הרכב הנ"ל התנגש ברכב אחר.

אין מחלוקת גם, כי בזמן התאונה הנתבע היה "נהג חדש" אשר נהג ברכב ללא מלווה. על אף זאת, למשטרה דווח על ידי התובע, הנתבע, ואחיו של הנתבע, מר פארס הייב (להלן: "פארס"), וכן על ידי נוסע נוסף, כי מי שנהג ברכב הוא פארס, ולא הנתבע.

2.לימים, ולאחר סיום החקירה של המשטרה, הוגש כתב אישום כנגד הנתבע, אחיו פארס והנוסע הנוסף, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לשיבוש מהלכי החקירה, שיבוש הליכי חקירה, וניסיון לקבל דבר במרמה מחברת הביטוח. כתב האישום כנגד הנוסע הנוסף נמחק בשל אי התייצבותו לדיון, ואילו הנתבע ואחיו פארס הודו והורשעו בעבירות המיוחסות להם.

לעומת זאת, כנגד התובע לא הוגש כתב אישום כלל וכלל.

השאלה שבמחלוקת וההסכמה הדיונית:

3.המחלוקת העיקרית הניצבת לדיון נוגעת לזכאותו של התובע לקבל פיצויים בגין נזק הגוף אשר נגרם לו כתוצאה מהתאונה הנ"ל, לנוכח טענת הנתבעת, כי התובע מסר למשטרה מידע כוזב אודות מעורבותו של פארס בתאונה כמי שנהג ברכב, במטרה להונות את הנתבעת ולזכות את פארס בפיצויים בגין נזק גוף.

הצדדים הודיעו לבית המשפט על הסכמה דיונית, לפיה תוכרע השאלה הנ"ל על יסוד סיכומים בכתב ומסמכים מתיק המשטרה, ללא צורך בשמיעת ראיות.

טענות הנתבעת:

4.הנתבעת טוענת, כי יש לפטור אותה מכל חבות לתשלום פיצויים לתובע, שכן הלה מסר בשלוש ההזדמנויות בהן נחקר במשטרה, מידע כוזב אודות זהות הנוהג ברכב, כאשר מסר כי פארס – ולא הנתבע – הוא זה שנהג ברכב.

הנתבעת טוענת, כי אין נפקא מינה לגבי שאלת החבות, אם הנתבע בהיותו אז נהג חדש, נהג ללא מלווה. ואולם, מסירת מידע כוזב על ידי התובע ושאר המעורבים, לפיו פארס נהג ברכב והיה מעורב בתאונה, על אף שלא היה מעורב בה, וכי נגרמו לו נזקי גוף בתאונה זו המזכים אותו לכאורה בפיצויים מאת הנתבעת, היא בגדר מעשה מרמה המזכה אותה בפטור מתשלום פיצויים לתובע וליתר המעורבים.

בהתייחסה לטענת התובע במשטרה, כי לא הכיר את הנוהג ברכב באופן אישי, אלא ידע את שמו מפיהם של אחרים, טוענת הנתבעת כי גרסה זו היא מופרכת לחלוטין בהיותה לא סבירה, שכן מדובר בבני אותו כפר. יתרה מכן, התובע לא איבד את הכרתו בעקבות התאונה, ולכן יכול היה להבחין בחילופי הנהגים, כאשר פארס התיישב במושב הנהג במקום הנתבע. לפיכך, אם התובע בחר שלא לדווח על כך למשטרה, יש לראות בו כשותף למעשה המרמה.

5.הנתבעת סומכת את ידיה על פסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ע"א 3000/04 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' עאמר עלי ואח', לא פורסם, ניתן ביום 26/10/05 (להלן: "עניין עאמר"), אשר החיל את הוראת הפטור מחבות ביטוחית לפי סע' 25 לחוק חוזה הביטוח על תביעה בגין נזקי גוף לפי חוק הפלת"ד לגבי כל מי שהיה מעורב בתאונה אשר נדונה שם.

טענות התובע:

6.התובע הכחיש מכל וכל את טענות הנתבעת והוסיף, כי לא מסר למשטרה מידע כוזב ביודעין, לא ניסה לרמות את הנתבעת, ולא היה לו כל אינטרס לעשות כן. לדבריו, הוא לא הכיר את הנוהג ברכב באופן אישי, שכן הוא נסע ברכב שבנדון על מנת להתלוות לשאר הנוסעים בו לאירוע חתונה אליו הוזמנו כל הנוסעים. רק לאחר אירוע התאונה הוא שמע כי שמו של הנוהג הוא פארס, ולכן מסר את שמו בחקירותיו במשטרה.

בכל הנוגע לתחולת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח על המקרה דנן טוען התובע, כי אין הצדקה עובדתית ואין בסיס משפטי המצדיקים את הפעלתו, ובמסגרת סיכומיו עמד ב"כ התובע על הקשיים המתלווים להפעלת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח על המקרה שלפניי.

עמדת הפסיקה: