עלי חוסיין ואח' נ' לויטין ואח'

פסק דין

1.תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע מס' 1 (להלן: "התובע") בתאונה שארעה ביום 24.11.09 במתחם חוצות המפרץ במפרץ חיפה. הסכום הנתבע עומד על סך 7,299 ₪ והוא כולל את הנזק עפ"י חוות דעת שמאי, שכ"ט שמאי, ירידת ערך ובולים.

2.לטענת התובע, רכבו שהיה נהוג בידי בתו, התובעת מס' 2 (להלן: "התובעת"), עמד "בפנייה ימינה על מנת להשתלב בתנועה", אז רכב הנהוג בידי הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") שהגיע מאחור עקף את רכב התובע ותוך כדי כך פגע בו בחלק הקדמי-שמאלי.

3.הנתבע טוען, לעומת זאת, כי נהג ברכבו במתחם חוצות המפרץ כשהוא ערני ונתן דעתו למתרחש בכביש. במהלך נהיגתו ברחוב החרושת, "הרגיש לפתע חבטה בצדו הימני-קדמי של רכבו. מיד עצר את רכבו, ירד והבחין ברכב התובע אשר יצא מחנייה מבלי לוודא שהכביש פנוי והתנגש עם צדו הקדמי-שמאלי כאמור בצדו הקדמי-ימני".

הנתבע ממשיך וטוען, כי מיקום הנזקים ואופיים מחזקים את גרסתו בנוגע לקרות התאונה.

בדיון שהתקיים בפניי, העידו התובעת והנתבע וכאשר כל אחד מהם חזר על גרסתו כפי שפורטה בכתבי הטענות.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם ולאחר שעיינתי במסמכים שהונחו בפניי ובתמונות, לרבות בתמונת רכבו של הנתבע כפי שהוצגה באמצעות מכשיר טלפון נייד של התובעת ובתמונת מקום התאונה, הנני קובע כי התובעים הוכיחו את תביעתם וכי האחריות לתאונה רובצת כולה על הנתבע.

6.בשים לב להתרשמותי מהעדים, אני מעדיף את גרסתה של התובעת לעניין אופן התרחשות התאונה וקובע, כי בניגוד לטענת הנתבע, רכבו לא נפגע ע"י רכב התובעת שיצאה מחנייה. אני קובע כי רכבה של התובעת היה בנסיעה ועצר לקראת פנייה ימינה והשתלבות בכביש, אלא שהנתבע עקף את רכבה של התובעת ותוך כדי עקיפה זו פגע ברכבה בחלק הקדמי-שמאלי.

7.מעבר להתרשמותי מהעדים, הרי שגם הנזקים בשני הרכבים מתאימים לתיאור שמסרה התובעת. בעניין זה, אני דוחה את גרסתו של הנתבע כי מיקום הנזק ברכבו וגובהו אינו מתיישב עם פגיעה כפי שנטען בתביעה. גם הטענה כי עלות התיקון של רכב הנתבע היתה מזערית (עפ"י הצעת מחיר שהוצגה מדובר בעלות של 500 ₪), אין בה כדי לסתור או להפריך את גרסת התביעה.

לאחר שנתתי דעתי לתמונות הנזק בשני הרכבים, אני קובע, כי נזקים אלה מתיישבים עם גרסתה של התובעת, גם בכל הנוגע למיקום וגובה הנזק ברכבו של הנתבע. יצוין שגם השחזור שבוצע ע"י התובעת בבית המשפט, תואם את גרסתה ואת הנזקים ברכבים. בעניין השחזור, אני דוחה את טענתו של נציג הנתבעת לגבי אי התאמה של הנזקים.

8.זאת ועוד, חיזוק לגרסת התביעה אני מוצא גם בסתירה שהתגלתה בדברי הנתבע, שטען בהודעה לחברת הביטוח כי רכב התובעת חנה במקביל לכביש (כך גם צייר בתרשים), בעוד שבבית המשפט טען כי רכבה של התובעת חנה בניצב לכביש ולכיוון נסיעתו כפי שעולה גם מהתרשים נ/1. כשנשאל הנתבע ע"י נציג חברת הביטוח לפשר הסתירה, טען, כי אין הוא יודע מי שרטט את השרטוט שבטופס ההודעה. טענה זו דינה להידחות, שכן הטופס חתום ע"י הנתבע ואמור לכאורה לשקף את גרסתו בדבר אופן התרחשות התאונה.

9.חיזוק נוסף לגרסת התביעה אני מוצא בהכחשתו הגורפת של הנתבע את מיקום התאונה כפי שצולם ע"י התובעת והוצג לעיונו באמצעות הטלפון הנייד. שוכנעתי כי חוסר זהירותו של הנתבע משתקף גם מהעובדה שאין בידיו להצביע על מיקום התאונה המדויק, והעובדה שהוא המשיך בנסיעה ועצר במרחק מה ממקום התאונה אין בה כדי להוסיף לאמינותו. כאן יוטעם, כי הנתבע למעשה אינו מכחיש כי עזב את המקום ונעצר "קצת יותר רחוק".

10.יש לקבוע אפוא, כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע. למעלה מן הצורך אוסיף, כי אין באי הבאתה של אמה של התובעת לעדות כדי לפגוע באמינותה או במשקל עדותה ובעניין זה מקובלים עלי דבריה, כי אמה לא רואה בשל בעיות בעיניה ולכן לא הובאה לעדות.

11.באשר לגובה הנזק, התובעים סומכים על חוות דעת שמאי אותה צירפו לתביעתם ולפיה שומת הנזק עומדת על סך של 4,654 ₪ וזאת בנוסף לירידת ערכו של הרכב. התובעים גם צירפו חשבונית מס עבור ביצוע התיקונים בהתאם וכפי שפורט בחוות הדעת.

בהעדר ראיות סותרות, יש לקבוע כי הנזק לרכב התובע כתוצאה מהתאונה, עומד על סכום חוות הדעת בצירוף ירידת הערך ובסה"כ 5,654 ₪. באשר לשכ"ט השמאי נראה לבית המשפט כי הסכום הנתבע מופרז, בשים לב למקובל בענף, ולכן אין לפסוק לתובעים את מלוא שכר הטרחה , אלא להעמיד את הסכום על סך כולל של 700 ₪.

12.התוצאה היא, שאני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 6,354 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 31.12.09, ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות משפט בסך 500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מודעת זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה, תוך 15 יום.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' תמוז תש"ע, 20 יוני 2010, בהעדר הצדדים.