עלי אבו פארה ואח' נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים ואח'

החלטה

עיינתי בבקשת הנתבע להגיש את הודעת סיאגא פארס ותגובת התובע לבקשה, והחלטתי לדחות את בקשת הנתבע, מן הטעמים המפורטים להלן.

אכן כטענת התובע, הכלל בדיני הראיות הוא שאין להגיש הודעת עד בחקירה ראשית אלא כ"הקפאת הזכירה שבעבר", ובהתקיים התנאים לכך, ובענייננו העד העיד מזכרונו.

גם לכלל האמור יש חריגים – למשל – הגשת הודעת עד במשפט פלילי בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות.

כידוע, על פי סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, בית הדין לעבודה אינו "קשור" בדיני הראיות. עם זאת על פי הפסיקה, בית הדין מחוייב לעקרונות של דיני הראיות.

נראה לבית הדין שהיעדר הכבילות בדיני הראיות מצד אחד, ועקרון החתירה לגילוי האמת, המונח ביסוד כל הליך המשפטי, כמו גם השאיפה להכריע במחלוקות הנוגעות לזכאות לגמלאות מקופת הציבור על פי מכלול הראיות הרלוונטיות הקיימות, היו מאפשרים "אימוץ" של הרציונל הטמון בסעיף 10א לפקודת הראיות בהליכים מסוג זה, באופן שהייתה מתאפשרת הגשת הודעת עד בחקירה ראשית, למרות שמדובר בהליך אזרחי. ואולם, התנאי לכך היה שהנתבע היה מבסס קיומה של סתירה או אי התאמה בין עדותו של העד לבין האמור בהודעתו. תנאי זה לא בוסס בבקשת הנתבע.

כמו כן, בענייננו אין להתעלם מכך שהנתבע לא עמד במהלך הדיון על בקשתו להגשת ההודעה והודיע שילך "בדרך הארוכה" – קרי, חקירת העד בחקירה ראשית תחת הגשת הודעתו. לאחר שהסתיים הדיון והוגשו סיכומים, התרת הגשת ההודעה עלולה לגרום להתארכות נוספת של הדיון ולסרבולו, שכן התובע אכן יהיה זכאי לבקש לחקור את העד בשנית לגבי האמור בהודעתו.

אשר על כן החלטתי לדחות את בקשת הנתבע להגשת הודעת העד סיאגא פארס.

הוצאות הבקשה יישקלו בתום ההליך.

צד ג' יגיש סיכומיו תוך 30 יום מיום שתומצא לו החלטה זו.

ניתנה היום, י"א אדר ב תשע"ד, (13 מרץ 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: