עלואן נ' מועצה מקומית מג'ד אל-כרום-דייר אל-אסד-ב

פסק דין

עובדות ורקע:

מר דרויש עלואן (להלן: "התובע") הנו קבלן לעבודות אחזקה, צבע וצנרת.

בתביעה זו עותר התובע לחייב את הרשות המקומית מג'ד אל כרום (להלן: "המועצה"), לשלם לו סך של 31,920 ₪, בגין ביצוע עבודות צבע וטיח אשר ביצע לטענתו בשנת 2005 בבניין המועצה, ואת תמורתן, כך נטען, לא קיבל.

ביום 27.10.03 אוחדה המועצה יחד עם שתי מועצות נוספות: "דיר אל אסד" ו"בענה" לרשות מקומית אחת העונה לשם: "אל שאג'ור". החל מחודש אוקטובר 2009 פורקה עיריית אל שאג'ור לשלוש המועצות המקומיות אשר הרכיבו אותה טרם הקמתה.

לטענת התובע, עבודות הצבע והטיח בוצעו בהתאם להזמנתו של ראש הרשות דאז, מי שהיה לראש עיריית "אל שאג'ור", מר אחמד דבאח (להלן: "ראש המועצה" / "מר דבאח") וכי לאחר המצאת חשבונית המס לתשלום, וכעבור זמן מה, לאחר שלא שולמה לו התמורה, פנה התובע לראש הרשות וזה האחרון הציע לתובע כי התמורה בגין העבודות תשולם לו על דרך של קיזוז כנגד חובות התובע למועצה. חרף פניות חוזרות ונשנות המועצה לא קיזזה ולא העבירה את התשלום בניגוד למובטח.

מאידך טענה המועצה, כי כלל לא הוכח כי ביקשה לשכור את שירותי התובע, והצביעה על כך שלא נכרת הסכם בין הצדדים, ולבטח שלא הסכם בחתימת נושאי משרה הנדרשת על פי הוראת סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א – 1950 (להלן: "צו המועצות המקומיות").

עיקר טענות הצדדים:

טענות התובע:

התובע ביצע עבודות צבע בבניין המועצה המקומית בהתאם לבקשת והזמנת הנתבעת ולשביעות רצונה. ביום 18.8.05 הגיש התובע לנתבעת חשבונית מס על סך של 19,960 ₪ כולל מע"מ.

המועצה קיבלה את חשבונית המס, והבטיחה לו כי החשבונית תשולם לו ישירות או על דרך של קיזוז חובות. חרף פניות חוזרות ונשנות נמנעה הנתבעת מלשלם לתובע את חובה ובכל פעם נדחה ב"לך ושוב".

המועצה, כרשות ציבורית נהגה בתובע בחוסר תום לב מובהק, והתעשרה שלא כדין על חשבונו, עת נהנתה מהעבודות, אך נמנעה מלשלם עבורן.

מכלול ראיותיו של התובע מוכיחות, כי העבודות הוזמנו ובוצעו. מר רבאח מנאע אשר כיהן בתקופה הרלבנטית כאחראי על עובדי המועצה, וכיום כממלא מקום מזכיר המועצה וגם מורשה חתימה שלה, אישר כי התובע ועובדיו ביצעו את עבודות נשוא התביעה וכי הוא וראש המועצה הסכימו לשלם אך החשב המלווה התנגד.

החשב המלווה אשר העיד מטעם המועצה, הודה כי מר רבאח מנעא אישר בפניו כי העבודות בוצעו. התנגדות החשב המלווה לתשלום הנה אך ורק בשל העובדה כי ההתקשרות בין הצדדים לא בוצעה בהתאם לסעיף 193 לצו המועצות, אך החשב אינו חולק על ביצוע העבודות ואינו חולק על סכום התביעה.

מר אחמד דבאח, אשר כיהן כראש העירייה בתקופה הרלבנטית אישר בחקירתו הנגדית כי הוא ידע על העבודות, וזאת בניגוד לאמור בתצהיר עדותו הראשית כי "כלל לא ידע על העבודות" אף אין זה הגיוני כי ראש המועצה לא מודע לעבודות קבלנות המתבצעות בבניין המועצה במשך שבוע ימים.

מר דבאח טען כי בתקופתו הקפידה המועצה לעבוד בהתאם להוראות החוק, אך מעדותם של רבאח והחשב המלווה עולה כי כנגד המועצה קיימות במספר תביעות בשל אי קיום הוראות סעיף 193 (א) לצו.

המועצה לא טענה כי תמחור העבודות כפי שנעשה בחשבונית אינו משקף את עלותן הממשית, והמועצה לא חלקה על עלות העבודות.

מר אחמד כריים, אשר כיהן כממלא מקום ראש העיר, הצהיר כי ידוע לו כי התמורה אשר סוכמה עם התובע הנה סכום של כ – 20,000 ₪.

המועצה היא האחראית העיקרית לכך שההתקשרות דנא לא עמדה בדרישות סעיף 193 (א) לצו המועצות המקומיות.

טענות המועצה: