על"ח 47386-03-16

לפניי בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן: "הבקשה") אשר במסגרתה התבקש בית הדין להורות למשיבה (להלן :"המשיבה" או "המדינה") לזמן לאלתר את המבקש לוועדה רפואית לעררים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה להלן החלטתי:

 מסגרת נורמטיבית

1. סעיף 6 (1) לפקודת ביזיון בית המשפט קובע כדלקמן:

   "בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".

2. בהתאם להלכה הפסוקה הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אשר הצדדים חלוקים בשאלת פרשנותו ובשאלה האם הופר, אינו ניתן לאכיפה בהליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט (רע"א 4319/12 שאוליאן נגד מליבו בניה בע"מ (18/6/12)).

   1. בהקשר זה ציין בית הדין הארצי בבר"ע (ארצי) 1429/01 אטיאס מימון נגד בית ספר למלאכה כפר חב"ד (30/9/01) את הדברים הבאים:

      "לא בכל מקרה שהליך בזיון הוא אפשרי הוא גם ההליך הראוי וההולם לאכיפת הסכם. עובדה זו זוכה למשנה תוקף במקרה דנן, מקום בו מדובר בהסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ושהצדדים חלוקים בשאלת פרשנותו של ההסכם שבבסיס פסק הדין. הלכה היא, כי "הליכי אכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט מיועדים מעצם טבעם להתברר במהירות וביעילות כדי לאכוף צווים הברורים על פניהם או שניתן ללמוד על משמעותם ללא טרחה יתרה, ואין מקום להפוך את הדיון בהם למשפט מלא עם ראיות ועדויות של מומחים כדי להתחקות אחר כוונתם הקונקרטית או המשוערת של בעלי הדין" (רע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש – מפסקי כרם שלום ואח', פ"ד מה(1) 617, 619). לפיכך ולאור אופיו הפלילי של הליך הבזיון אין זה ראוי לאכוף צווים והחלטות שמובנם אינו חד-משמעי או ניתן ליותר מפרוש אחד (ראה:ב רע"פ 7148/98 ארנון עזרא ואח' נ' יעל זלניאר ואח', פס"ד מיום 17.6.99)."

      מן הכלל אל הפרט

   2. ההסדר הדיוני שנערך בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 20/4/16 (להלן : "פסק הדין") קובע כי "המבקש יוזמן לוועדה לעררין בהתאם למועדי הוועדה". ההסדר האמור אינו נוקב במועד מסויים וספציפי לזימונו של המבקש לוועדה. לוחות הזמנים לזימון אינם מוגדרים ונקבע במפורש כי אלה ייקבעו על פי "מועדי הוועדה".

   3. למעלה מן הדרוש אציין כי כינוסה של ועדה מסוג זה תלוי בגורמים רבים, שאינם בשליטתה הבלעדית של המשיבה דווקא. מטעם זה הסדרים מהסוג האמור, כמו גם פסקי דין המורים על השבת עניינם של מערערים לוועדות הרפואיות, ממילא אינם נוקבים ככלל במועדים ספציפיים לכינוס הוועדה. אין בהערה זו כדי להביע עמדה ביחס לטענת במדינה בסעיף 7 לתגובתה, לפיה לכאורה זימונו של המבקש לוועדה התעכב, בין היתר, נוכח צורך בהחזרת תיקו מהוועדה לפקיד השומה לצורך השלמת מסמכים.

   4. משכך הם פני הדברים ובשים לב ללשון הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין, הרי שאין באי זימון המבקש לוועדה בשלב זה משום סטייה מההסכמה או הפרת פסק הדין.