על"ח 46445-05-14 שירות התעסוקה נ' רטושני

1. מונח לפנינו ערעור מטעם שירות התעסוקה המוסב כנגד החלטת ועדת הערר מיום 25.3.2014, הפועלת מכוח סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959. בהחלטה מושא הערעור, קיבלה ועדת הערר את ערעור המשיבה (להלן: יוליה) ביחס להחלטת שרות התעסוקה לרשום אותה כמי שסירבה לקבל עבודה שהוצעה לה.

העובדות הצריכות לעניין

2. יוליה היא ילידת 15.9.1986. למן חודש 1/2012 מקבלת יוליה (לסירוגין) גמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי ולצורך כך רשומה ומתייצבת בשירות התעסוקה.

3. ביום 11.2.2014 הפנה שירות התעסוקה את יוליה לחברת שהם – שרותי השמה ומיון בע"מ לשם קבלת עבודה. החברה מצידה הפנתה את יוליה לעבודה כקופאית ברשת הקמעונאית 'מגה', סניף בית הכרם בירושלים.

4. ביום 18.2.2014 נפגשה יוליה עם מנהל סניף 'מגה' בבית הכרם (להלן: מנהל הסניף), לצורך בדיקת התאמתה לתפקיד של קופאית. בסיום הפגישה דיווח מנהל הסניף לשרות התעסוקה כי יוליה אינה מתאימה לתפקיד (נספח ה' לכתב הערעור).

5. מבירור טלפוני שערכה מתאמת ההשמה בשירות התעסוקה, גב' טאיסה פייביליס, עם מנהל הסניף עלה שהאחרון מסר ליוליה כי מתכונת העבודה במשרה אליה היא מיועדת היא של משמרות. בתגובה, מסרה לו יוליה כי אינה יכולה לעבוד במשמרות ערב מכיוון שעליה לטפל בסבה החולה. למשמע הדברים נאות מנהל הסניף להגמיש את דרישות התפקיד ולקבל את יוליה לעבודה ובלבד שתעבוד במשמרת ערב אחת לשבוע. יוליה מצדה סירבה לכך. לנוכח זאת הפיקה מתאמת ההשמה "אישור רישום סירוב לחתום" (נספח ד' לכתב הערעור) (להלן: החלטת הסירוב) וקבעה שתחולת הסירוב היא מיום 18.2.2014. החלטת הסירוב מתרגמת לידי שלילת קצבת הבטחת הכנסה למשך חודשיים ימים.

6. על החלטת הסירוב עררה יוליה בפניי ועדת הערר שליד מועצת לשכת התעסוקה. ועדת הערר התכנסה ביום 25.3.2014 ובהסכמתה של יוליה נשמע הערר בהרכב שכלל את יושב ראש הוועדה ונציג ציבור אחד בלבד. בתום הדיון החליטה הוועדה לקבל את הערר בזו הלשון:

"לדעת נציג הציבור: נראה לי כי העוררת מהימנה וניתן להתחשב במצבה הקשה ולא נראה שהיא מסרבת באופן עקרוני לצאת לעבודה.

לדעת היו"ר: נראה לי רישום הסירוב הינו כדין, עם מלוא הסימפטיה שאולי ניתן לרחוש לעוררת הופנתה לעבודה מתאימה, ואף גילו גמישות בעניין רצונה שלא לעבוד בערב. הצורך בטיפול בסבה, אינו נחשב נימוק לגיטימי, הגם כי ישנם בני משפחה נוספים כפי שציינה בעצמה. ולכל הפחות היה עליה להתחיל בעבודה ולנסות להשתלב בה, ולראות כיצד ניתן בהמשך להתאימה לצרכיה האישיים, ולא לסרב לו מראש.

בנסיבות העניין, כאשר דעות חברי הועדה חלוקות, וכדי שלא להחליט רק על בסיס דעת היו"ר (בהשאלה מכללי בתי המשפט) נראה כי יש להנות את העוררת מן הספק, ולקבל את הערר". 

מכאן הערעור שלפנינו.

7. לשם שלמות הדברים נציין כי על פי החלטת הוועדה לבדיקת כושר עבודה יוליה אינה מסוגלת לעבודה הכרוכה בעמידה ממושכת או הליכה ממושכת ואינה יכולה להרים משאות מעל 8 ק"ג. זאת עד לתאריך 28.2.2014.

8. בהליך קודם שניהלה יוליה בפני בית הדין (על"ח 43611-03-13) נקבע בפסק דין שניתן על ידי חברתי השופטת שדיאור, כי "יש להדגיש כי המגבלה הרפואית שהוכרה על ידי הועדה בשירות התעסוקה מתייחסת אך ורק להגבלה של "ללא עמידה ממושכת". לפיכך, על המערערת להקפיד להתייצב לעבודה המאפשרת ישיבה, לרבות עבודה כקופאית".

טענות הצדדים

9. שירות התעסוקה סובר כי לא הייתה הצדקה לקבל את עררה של יוליה. בפרט לנוכח קביעת השופטת שדיאור בהליך הקודם ולפיה על יוליה להקפיד להתייצב לעבודה כקופאית. הפנייתה של יוליה לעבודה כקופאית מהווה עבורה עבודה מתאימה שהיה עליה לקבל. כך, מקום העבודה עצמו קרוב למקום מגוריה ואף מתכונת ההעסקה הותאמה, ככל הניתן, לדרישתה שלא לעבוד בערבים.

בנסיבות אלה טוען שרות התעסוקה, כי החלטת ועדת הערר תגרום לכך שיוליה תראה עצמה פטורה מלעבוד, על אף גילה הצעיר. טענתה של יוליה ולפיה היא צריכה לשמור על סבה אינה יכולה להיחשב לעילה מספיקה לסירוב לעבוד.

זאת ועוד. עיון בנימוקי החלטת ועדת הערר מעלה כי יושב ראש הוועדה סבר שיש לדחות את הערר, אולם בסופו של דבר ומטעמים לא ברורים הצטרף לעמדת נציג הציבור שסבר כי דין הערר להתקבל.

בסיכום הדברים סבור שרות התעסוקה כי מדובר במקרה שמצדיק חריגה ממנהגו שלא לערער על החלטות ועדת הערר, ועל כן מבקש הוא לקבל את הערעור.