על"ח 37140-02-15 אזבן נ' שרות התעסוקה

המערער משיג על החלטת ועדת הערר ש.ת. מיום 10.2.15 אשר דחתה את עררו על החלטת המשיב לרשום למערער סרוב לעבודה כסדרן בסופרמרקט.

רקע

1. אין חולק כי בראיון העבודה של המערער בסופרמרקט אמר למעסיק כי לא יכול לעבוד בערב מכיון שאשתו ילדה, וכי כיון שהוא סובל מחולשה ולא יכול לעבוד במשמרות מאוחרות. זו אף היתה טענתו בפני ועדת הערר.

2. הועדה דחתה את נימוקיו לחוסר יכולת לעבוד בערבים (בכלל זה, בהעדר תימוכין לטענתו הרפואית) ואשרה כי הם מהווים "סרוב".

3. במסגרת תשובת המשיב לערעור שלפני נטען כי המערער הכשיל עצמו בקבלת העבודה. כי לא היה רשאי להתנות תנאים לעבודתו וכי התניה זו היא ההכשלה בקבלת העבודה . המשיב הוסיף כי לא הומצאו אסמכתאות למצבו הרפואי וכי זימן ועדת אי כושר. המשיב הכחיש כי לא הוסבר למערער משמעותו של סירוב, וטען כי מכל מקום נכונותו של דורש העבודה לצאת לעבוד נבחנת עובדתית ולא באמצעות שיקולי כדאיות משפטית.

4. בפתח הדיון לפני הבהיר המשיב כי וועדת כושר עבודה דנה ביום 30.4.15 בעניינו של המערער ובמסגרתה לא נקבעו כל מגבלות למערער. אף במסמך רפואי שהציג המערער מצוין רק כי כחמש שנים סובל מחולשה ועייפות ובדיקת דם העלתה חוסר ברזל ובי 12.

5. לפני חזר המערער על טענותיו, אישר כי הוא אדם בריא וכי שעות הערב "קשות לו". לדבריו היתה זו הצעת העבודה הראשונה אליה נשלח ולא ידע איך להתנהל, והיה זכאי לכמה ימי חסד ללא שלילת זכאות מיידית. המערער הוסיף כי לו היה מודע לכך שתוצאות סרובו הן שלילת זכאותו לגמלה יתכן שהיה מכלכל צעדיו אחרת.

    

   הכרעה

6. חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980 אינו מזכה מבוטח בגמלת הבטחת הכנסה מבלי שהתייצב בלשכת התעסוקה ויהיה מוכן לעבוד , ועל המבוטח לעשות מאמץ סביר, בתום לב, לעבוד (דב"ע נג / 91-3 מוחמד אבו ג'אמע נ'. שירות התעסוקה פד"ע כג' 297).