על"ח 20651-08-15

1. הליך זה מוסב כנגד החלטת ועדת הערר שליד מועצת לשכת התעסוקה בירושלים מיום 29.6.2015, אשר דחתה את הערר שהגישה המערערת ביחס להחלטת שרות התעסוקה לרשום אותה כמי שסירבה לקבל עבודה שהוצעה לה.

2. סמוך למועד הדיון בערעור הודיע המשיב כי "לאחר שעיין בנימוקי הערעור, הוא מסכים לביטול הסירוב שנרשם למערערת בגין הפניה לעבודה מיום 26.5.2015, לעבודה כחדרנית במלון רמדה, ללא צו להוצאות".

3. בנסיבות אלה הסכימה המערערת כי לא נותרה עוד עילה לברור ועל כן בוטל הדיון. עם זאת ביקשה המערערת לחייב את המשיב בהוצאות שיביאו בחשבון את הצורך בהגשת הערעור, את ההשפלה שעברה לטענתה בוועדת הערר, את העובדה שהקצבה שלה היא זכאית נמנעה ממנה במשך תקופה ארוכה ועוד. המשיב מצדו התנגד לבקשה וטען כי אין לפסוק הוצאות כעונש על טענות שלא הוכחו. הוסיף המשיב כי אף אם נפל פגם בהחלטתו של מתאם ההשמה הרי שמדובר בפגם טכני בלבד שאושרר בוועדת הערר. עם זאת המשיב הותיר את סוגיית ההוצאות לשיקול דעת בית הדין והוסיף כי ככל שיפסקו הוצאות הוא סבור ששיעורם צריך להיות נמוך.

4. בימים אלה הודיעה המערערת לבית הדין כי עד מועד זה טרם ביטל המשיב את הסרוב ועל כן היא נותרה ללא גמלת קיום, מצב שאינו הוגן.

5. ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכמת המשיב כאמור בסעיף 2 לעיל. ככל שהמשיב טרם פעל לתשלום הגמלה הוא יעשה כן בכל ההקדם האפשרי ולא יאוחר מ – 30 ימים מיום שיומצא לו פסק דין זה.

6. אשר להוצאות המשפט - לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח בפניי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לחיוב המשיב בהוצאות להתקבל. ברור הוא שהגשת הערעור היא שהובילה לשינוי עמדת המשיב ולפתרון עניינה של המערערת. בתוך כך הודה המשיב כי נפל פגם בהתנהלות מתאם ההשמה ועל כן הסכים לבטל את הסירוב שנרשם לה. לאמור, המערערת זכתה בדינה גם אם לא נדרשה בסופו של יום הכרעה לגוף העניין ועל כן היא זכאית שייפסקו לזכותה הוצאות שישקפו את הצורך בהגשת הערעור לבית הדין. כמו כן יש להביא בשיעור ההוצאות שייפסקו את העיכוב במסירת עמדת המשיב בערעור ואת הצורך של המערערת בבקשת פסק דין. עם זאת אני סבורה כי יש ליתן את הדעת גם לכך שבסופו של דבר עמדת המשיב כאן הובילה לחסכון בזמנם של הצדדים ושל בית הדין. אשר לשיעור ההוצאות – דעתי היא כי יש להקיש בעניין זה מהכלל הנוהג ביחס להליכים אחרים מתחום הביטחון הסוציאלי בהם נקבע כי הבסיס לחיוב הוא כפל התעריף הנוהג בסיוע המשפטי (ראו למשל: עב"ל (ארצי) 200/10 חסן מיעארי המוסד לביטוח לאומי (19.10.2010)). אשר על כן הריני מורה כי המשיב יישא בהוצאות ובשכר טרחת באי כוח המערערת בסכום כולל של 2,750 ₪. לא ישולמו ההוצאות ושכר הטרחה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין למשיב יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7. זכות ערעור: לבית הידן הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ו, (18 יולי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: