על"ח 14442-04-12 א' ג' נ' מדינת ישראל

1.הוועדה הרפואית לעררים בהחלטתה מיום 27.9.11 קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 85.82% החל ביום 11.10.08.

2.המערער הגיש את ערעורו ביום 11.4.12, המדינה ביקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת שיהוי בהגשת הערעור. בפסק דין ביום 5.8.12 קיבלתי את עמדת המדינה וקבעתי שהערעור הוגש בשיהוי.

3.         המערער הגיש ערעור על פסק הדין וביום 30.6.14 ניתן פסק דין בערעורו של המערער ע"ע 1028-10-12 בו נתן בית הדין הארצי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה :

"א.כל עוד לא הודיעה המדינה לצדדים המתדיינים בפני הוועדות הרפואיות מפורשות על פרק הזמן העומד לרשותם להגשת ערעור לבית הדין האזורי לעבודה על החלטת הוועדה, אין לטעון לאיחור בהגשת ערעור. זאת, כל עוד הערעור הוגש שלא תוך שיהוי משמעותי. קיומו של שיהוי כאמור ייבדק באופן פרטני, כל מקרה לנסיבותיו. ככל שימצא כי ערעור הוגש תוך שיהוי משמעותי, ניתן לדחות את הערעור על הסף בגין השיהוי.

ב.בהתייחס לנסיבות הערעורים דנן, משבית הדין האזורי לא בחן כל מקרה פרטני לגופו (לעניין השיהוי) ומשלא הועלו טענות פרטניות המבססות שיהוי, אין לדחות על הסף את הערעורים. ערעורים אלה ידונו לגופם על ידי בית הדין האזורי."

4.         לאור פסק הדין של בית הדין הארצי קבעתי שהצדדים יגישו סיכומיהם בכתב.

5.המערער טוען שבערר שהגיש על החלטת ועדה מדרג ראשון טען שהוועדה התעלמה ממספר ליקויים ולא קבעה בגינם אחוזי נכות כדלקמן:

א.תעוקת חזה דופק מהיר.

ב.יתר לחץ דם בלתי מאוזן.

ג.אי ספיקת כליות – חלבון גבוה בשתן.

ד.אובדן זיכרון.