על"ח 11618-11-14תקין מכשירים פיננסיים בע"מ נ' ועדת הערר לעיצומים כספיים – משרד הכלכלה

1.לפני ערעור לפי סעיף 21 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011, על החלטת ועדת הערר לעיצומים כספיים מיום 14.9.14 (ערר 13/13). בהחלטה נדחה ערר על החלטת הממונה להטיל עליה עיצומים כספיים מופחתים בסך כולל של 84,168 ₪, בגין הפרה אחת של החובה לשלם שכר מינימום הקבועה בחוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987, ובגין שלוש הפרות של החובה להעביר לקרן הפנסיה סכומים שנוכו משכרו של עובד, חובה הקבועה בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958.

רקע עובדתי

2.המערערת היא בית תוכנה המתמחה בתחום ההשקעות הפיננסיות וניתוח שוק ההון. ביום 17.7.12 החלה המערערת להעסיק אצלה מתכנתת חדשה (להלן: "העובדת"), בשכר של 15,000 ₪ לחודש. העובדת פוטרה ביום 19.9.12, דהיינו כחודשיים בלבד לאחר תחילת העסקתה. במכתב הפיטורים נמסר לה שבהתאם להסכם העבודה, היא זכאית להודעה מוקדמת של 30 יום, ולכן יום סיום העבודה יהיה 19.10.12.

3.ברקע לפיטורי העובדת עמדה שורה של טענות חמורות שהעלתה המערערת כלפיה. בין היתר נטען כנגדה שהיא התחזתה לבעלת השכלה אקדמית בתחום התכנות בעוד שלא היה לה כל ידע בתחום, שהפרה את נהלי ביטחון מידע של החברה, שהעתיקה את קוד המקור של החברה למחשבה הפרטי בבית, שצילמה חומר חסוי ממשרדי החברה ולקחה אותו לביתה וכי אף איפשרה למאן דהוא להתחבר מרחוק למחשבי החברה, תוך הפרה של חובתה לשמור על סודיות ענייניה של המערערת.

נוכח כל האמור פנתה המערערת אל העובדת בתחילת אוקטובר בדרישה להשבת החומרים הסודיים החסרים לשיטתה. לאחר שהעובדת החזירה כמה מסמכים של המערערת שהיו בביתה, אך לא את כולם לטענת המערערת, פנתה אליה המערערת בכתב ובאמצעות בא כוחה ביום 14.10.12. במכתב פרשה המערערת את טענותיה כלפי העובדת, דרשה ממנה דרישות כאלה ואחרות בקשר עם צמצום הנזקים הנטענים שגרמה לה ובראש ובראשונה בקשר עם המסמכים הסודיים החסרים לטענתה, וכן התריעה בפניה שככל שלא תפעל כאמור, בדעת המערערת לפנות בתלונה למשטרה. העובדת מצידה פנתה למערערת בכתב ביום 16.10.12, התלוננה על כך שחלפו 6 ימים מהמועד שבו היתה אמורה לקבל את שכר ספטמבר, ודרשה לקבלו בצירוף פיצויי הלנה. היא הוסיפה שאם לא תקבל את כספה בתוך 10 ימים, היא תגיש תביעה משפטית לבית הדין ו"לא אהסס לפנות גם למשרד התמ"ת" (אציין שנוכח העובדה ששמו של המשרד שונה בשנת 2013 למשרד הכלכלה, בהמשך פסק דין זה ולצורך הנוחות אכנה אותו רק "משרד הכלכלה").

ביום 31.10.12 הגישה המערערת תלונה כנגד העובדת למשטרת ישראל, בעניין גניבת המסמכים הנטענת ובעניינים הנוספים. אקדים את המאוחר ואציין שהעובדת נחקרה במשטרה (פרוטוקול חקירתה צורף לכתב הערעור כנספח 8), אך בסופו של דבר החליטה המשטרה על סגירת תיק החקירה בשל חוסר עניין לציבור.

4.מכל מקום, ביום 4.11.12, דהיינו ארבעה ימים לאחר הגשת התלונה הפלילית כנגדה, הגישה העובדת תלונה למשרד הכלכלה כנגד המערערת, היא התלונה שבסופו של דבר הביאה את הממונה להשית על המערערת את העיצומים הכספיים העומדים במוקד ערעור זה. בתלונתה טענה העובדת שהמערערת לא שילמה לה שכר בגין עבודתה בספטמבר 2012, וכן שלא העבירה ליעדם את כספי הפנסיה שניכתה ממשכורתה.

5.ביום 15.11.12, דהיינו כעשרה ימים לאחר הגשת התלונה למשרד הכלכלה, הגישה העובדת כתב תביעה לבית דין זה (סע"ש 30411-11-12). בתביעתה היא טענה, בין היתר, שהמערערת לא שילמה לה את שכר ספטמבר, שלא שילמה לה גם את דמי ההודעה המוקדמת, שלא העבירה ליעדם את כספי הפנסיה שניכתה ממשכורתה, ושהיא חייבת לפצותה בגין פיטורים ללא שימוע. ביום 26.12.12 הגישה המערערת כתב תביעה נגדי, שבו פרשה את כל טענותיה כנגד העובדת. בין היתר היא טענה שחוזה העבודה שנחתם בין הצדדים בטל בשל הטעיה, ושהיא אינה חייבת לעובדת דבר. בד בבד עם הגשת כתב התביעה הנגדי, הגישה המערערת בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על העובדת לעשות כל שימוש במידע שהוצא ממשרדי המערערת. הבקשה נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 3.1.13 על ידי מותב בראשות חברתי כב' השופטת חנה טרכטינגוט, לאחר שנקבע ש"לא הוכח כי נעשה שימוש כלשהו שלא כדין בחומר השייך למבקשת" (סעיף 13 להחלטה).

ביום 20.1.13, דהיינו בסמוך לאחר החלטת בית-הדין שדחתה את בקשתה לצו מניעה ובעקבותיה, שילמה המערערת לעובדת את שכרה המעוכב, לרבות דמי הודעה מוקדמת. באשר לניכויים שלא הועברו לקרן הפנסיה, התבקשו על ידה הוראות מהעובדת היכן להפקידם (ס' 8 להודעת הערעור), לאחר שהתקבלו אלה, אכן הופקדו הסכומים המעוכבים בקרן הפנסיה. ההליכים בין הצדדים הסתיימו חודשים ספורים מאוחר ביותר, ביום 6.5.13. באותו היום התקיים קדם משפט בתביעות ההדדיות שהדיון בהם אוחד, גם כן בפני כב' השופטת טרכטינגוט. במהלכו, הגיעו הצדדים בהמלצת בית-הדין ו"מבלי להודות בכל טענה" להסכם פשרה, לפיו לסילוק התביעות ההדדיות ישולם לתובעת סך של 11,801 ₪. סכום הפשרה הורכב (לפי המערערת, ראו בסעיף 11 לערעור) מהפרשי פנסיה שבמועד חתימת ההסכם לא היה ברור האם אכן שולמו, וכן מסך של 2,000 ₪ בגין טעות בחישוב השכר שעוכב. עוד הסכימו הצדדים, כחלק מהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, כי "לאחר קבלת התשלום תודיע העובדת למשרד הכלכלה כי שכרה שולם וכי אין לה עניין בהמשך בירור התלונה" (עמ' 11 ש' 14 לפרוטוקול, נספח 7 לערעור).