עכריה נ' מועצה מקומית כאבול ואח'

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות.

עסקינן בתביעה חוזית- נזיקית אשר הגיש המשיב מס' 1 (להלן:"המשיב") נגד המשיבה והמבקשות. התובענה הוגשה על סך של 46,185 ₪.

במסגרת כתב התביעה טוען המשיב, כי ביום 10.4.07 הוא נפגע במהלך משחק כדוגל אשר נערך במגרש הכדורגל העירוני השייך למשיבה, מועצה מקומית. המבקשות הינן חברות ביטוח אשר לטענת המשיב ביטחו אותו ואת המשיבה בפוליסת ביטוח הכוללת ביטוח נכות תאונתית ו/או אובדן כושר עבודה מתאונה.

המבקשות טוענות, כי עסקינן בתביעה לתגמולי ביטוח ותביעה כאמור מתיישנת בתום שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח. לטענתן, מאחר והאירוע הנטען התרחש ביום 10.4.07 והתובענה הוגשה ביום 3.10.10 הרי שהיא הוגשה לאחר התיישנותה.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען, כי דינה להדחות. לטענתו, עסקינן בבקשה סתמית, כללית ובלתי מפורטת. המשיב טוען, כי יש ליתן לו את יומו בבית המשפט.

לטענת המשיב, המבקשות מנסות להתחמק מחובתן על אף שהן גבו את מלוא התמורה עבור התחייבות זו, זאת על ידי העלאת טענה דיונית- טכנית. לטענתו, ההלכה היא, כי יש להעדיף מהות על פני פרוצדורה ולפיכך יש להכריע בטענותיו לגופן.

לטענתו, פוליסת הביטוח הרלוונטית כללה שלושה מרכיבי ביטוח, אליהם לא התייחסו המבקשות בבקשתן, והם: ביטוח מפני נכות צמיתה, ביטוח מפני אשפוז, ניתוח וטיפולים רפואיים וביטוח מפני אובדן כושר עבודה. לטענתו, הפוליסה כוללת, בין היתר, ביטוח בגין נכות ממנה הוא עלול לסבול.

המשיב מוסיף וטוען, כי האירוע אירע ביום 10.4.07 אולם הוא לא יחס לו חשיבות וסבר, כי הכאבים מהם סבל יחלפו. לטענתו, רק ביום 25.9.07 נודע לו, כי הוא סובל מנזק רציני בגין אותו אירוע. לטענתו, המושג "מקרה ביטוח" מפורש בהתאם לאופי הביטוח בו עסקינן וכאשר עסקינן בביטוח נכות מקרה הביטוח הוא הנכות בה לקה המבוטח.

המשיב טוען, כי בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות יש להשעות את מרוץ ההתיישנות כאשר נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שאינן תלויות בו. לטענתו, משנכותו התגלתה והתגבשה רק ביום 25.9.07 הרי שמרוץ ההתיישנות החל במועד האמור.

לטענתו, בנסיבות האמורות מרוץ ההתיישנות החל ביום 25.9.07. המשיב ציין, כי מיום 22.9.10 ועד ליום 30.9.10 חלה פגרת סוכות וכי התאריכים ה- 1.10.10 וה- 2.10.10 נפלו על ימים שישי ושבת. המשיב טוען, כי בנסיבות האמורות היה עליו להגיש תביעתו עד ליום 3.10.10, כפי שאכן עשה.

עוד טוען המשיב, כי בין היתר, עתר לפיצוי בגין אובדן כושר עבודה. לטענתו, תביעה כאמור הינה דבר משתנה ומתחדש ואין להתחשב במועד של אירוע התאונה שכן עסקינן בעילה המתחדשת מידי חודש. לפיכך, הרי שאף בעניין זה לא התיישנה תביעתו.

באשר לפיצוי בגין אשפוז וטיפול רפואי טוען המשיב, כי אושפז ביום 25.9.07 ועבר ניתוח בהרדמה עם טשטוש. לטענתו, לא הייתה לו עילת תביעה בגין האשפוז האמור לפני התרחשותו. לטענתו, מרוץ ההתיישנות החל במועד האשפוז ועל כן אף עילה זו לא התיישנה.

עוד טוען המשיב, כי אחד השיקולים העומדים בבסיס טענת ההתיישנות לפיו עסקינן במחילה או וויתור מצד התובע על זכויותיו, אינו מציאותי בענייננו שכן פנה למבקשת בדרישה לתגמולי ביטוח ואף נוהל בין הצדדים משא ומתן.

לבסוף טען בא כוח המשיב, כי אביו לקה במחלה קשה ולפיכך הוא היה צמוד לאביו במהלך האשפוזים והטיפולים, עד לפטירתו, ובשל כך נעדר מעבודתו באופן ממושך ונגרמו שיבושים בעבודתו. לטענתו, אלמלא האמור לעיל הייתה התובענה מוגשת בתחילת שנת 2010.

דיון ומסקנות

האם התובענה נשוא הבקשה שלפניי הוגשה לאחר התיישנותה אם לאו.

לאחר עיון ושקילה של מכלול טענות הצדדים והחומר המצוי בפניי מצאתי, כי דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות להדחות, כמפורט.

הסעד של סילוק תובענה על הסף הינו סעד דרסטי ושומה על בתי המשפט לנהוג בזהירות יתרה בהפעלת סעד זה. סילוק תובענה על הסף הינו בגדר אמצעי הננקט בלית ברירה. די בקיומה של אפשרות, אף קלושה, כי לאור העובדות המהוות את עילת התביעה יהיה התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו בכדי שלא להורות על סילוק התובענה (א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, תשס"ג-2003) 138). צד זכאי, כי יהיה לו יומו בבית המשפט. לא בנקל ינעל בית המשפט שעריו בפני מתדיין. סבורני, כי נסיבות המקרה שלפניי אינן מצדיקות היעתרות לבקשה לסעד האמור.