עכריה נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בחיפה אשר ניתן ביום 10.1.11 ע"י כב' השופט ש. יציב בתיק תת"ע 4731-03-09.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין נהיגה בשכרות על יסוד בדיקת הנשיפה שנערכה למערער ביום 20.2.09 בשעה 03:30. בדיקה שהראתה כי בגופו נמצא ריכוז של 365 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

על פי העובדות הנ"ל יוחסו למערער עבירות של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, (נוסח חדש), תשכ"א – 1961, (להלן: "הפקודה"), סעיף 64ב (א') לפקודה, סעיף 39א לפקודה ותקנה 169א' לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

המערער התייצב בישיבות הראשונות שנקבעו הן ביום 26.2.09 והן ביום 5.7.09 וכפר בעובדות כתב האישום, בעקבות זאת החליט בימ"ש לתעבורה כדלקמן:

"מותב זה של בית המשפט קובע תיקים היום להוכחות למרץ 2011. יש חשש כי עקב הזמן הארוך עדים שיוזמנו היום לדיון לא יתייצבו עקב שכחה ונצא נפסדים.

לאור האמור לעיל נקבע לתזכורת הצדדים, לצורך קביעת מועד להוכחות לתאריך 14.9.10 שעה 9:00.

אני מחייב הנאשם להתייצב אישית לכל ישיבות בית המשפט, כולל ישיבות התזכורת, גם אם הוא מיוצג.

אם הנאשם או עורך דין מטעמו לא יתייצבו להמשך הדיונים, כולל ישיבת התזכורת, יוכרע דינו של הנאשם בהעדרו".

המערער ובא כוחו לא התייצבו לישיבת התזכורת הקבועה ליום 14.9.10 שעה 9:00, עקב זאת המערער הורשע והטיעון לעונש נקבע במועד מאוחר.

משנודע למערער כי הורשע בהעדרו, הגיש ביום 22.12.10 לבית משפט לתעבורה בקשה לביטול הכרעת הדין שניתנה בהעדר, תוך שהוא טוען כי לא התייצבו לדיון עקב טעות בתום לב ובהיסח הדעת של עורך הדין שלא רשם ביומנו את מועד הדיון. הבקשה נדחתה בהתאם להחלטת בימ"ש לתעבורה מיום 10.11.11 בנימוק כי המערער לא הראה כל הגנה וכי בהחלטה נאמר במפורש כי אם המערער או בא כוחו לא יתייצב, ידון אותו בימ"ש בהעדר.

בית משפט לתעבורה דן את המערער לעונשים הבאים:

24 חודשי פסילה בניכוי חודש פסילה מנהלית ומאסר על תנאי של 4 חודשים ולמשך 3 שנים.

על הכרעת הדין ועל גזר הדין מופנה הערעור שבפני.

ב"כ המערער טען כי הנאשם כפר ובית משפט קבע מועד לתזכורת לשם קביעת מועדי ההוכחות. לישיבת התזכורת לא התייצב הסנגור עקב טעות ולכן הרשעתו של המערער שלא בפניו לא הייתה כדין.

לחילופין טען המערער כי העונש שהוטל עליו חמור ולא נתן כלל ביטוי לנסיבותיו האישיות וליתר הנתונים.

המערער ביקש לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין ולחילופין להקל בדין.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. בית משפט לתעבורה פעל עפ"י סמכותו והרשיע את המערער בהעדרו משלא התייצב לדיון אליו זומן כדין.

המערער הגיש את הבקשה מבלי שפרט את טענותיו ביחס לכפירתו ואף ציין כי בכוונתו לפנות לתביעות כדי לנסות להגיע להסדר לאחר ביטול הכרעת הדין.

לכן אין כל מקום להיעתר לבקשה ולבטל את הכרעת הדין.