עכאשה(עציר) נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום באשקלון שניתנה במ"ת 10911-07-10. (כב' השופטת אורית חדד מיום 21.7.10).

במסגרת החלטה זו מושא הערר קבע בית משפט קמא כי לטעמו נמצאו ראיות לכאורה בתיק החקירה לנוכחות משותפת של העורר ביחד עם אחר חרב אבו סייף (להלן: "חרב") וכן כי במועד הרלוונטי ישנן כמו גם ראיות לביצועה של עסקת סחר בסם. במסגרת אותה החלטה הורתה השופטת קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

ראשית דבר יאמר כי כנגד העורר ביחד עם אותו חרב הוגש כתב אישום אשר אוחז מספר אישומים אלא שרק האישום השלישי נוגע ישירות לעורר שבפני ועל פי אישום זה ביום 23.5.10 בשעה 20:30 או בסמוך לכך בקרית גת התקשר סוכן משטרתי לפלאפון של חרב וביקש לקנות ממנו 20 גרם קוקאין בסכום של 7,000 ₪. נטען כי לאחר מכן התקשר חרב לסוכן, הסכים למחיר ואף סוכם כי יפגשו בכניסה לעיר רמלה.

כתב האישום מוסיף ומציין כי ביום 24.5.10 לאחר חצות מגיעים העורר ואותו חרב כך על פי הטענה ברכבו של העורר מסוג מיצובישי לכניסה לעיר רמלה.

נטען כי באותו מעמד ירד חרב מהרכב, פגש בסוכן מסר לידיו שקית ניילון, קיבל מידו סכום כסף, שב לרכב ושני הנאשמים קרי העורר וחרב נסעו מהמקום.

המאשימה סברה כך לפחות על פי המוצג בכתב האישום כי בכך ביצוע העורר וחרב עבירה של סחר בסם מסוכן בצוותא חדא.

העורר במסגרת התייחסותו לבקשה לעוצרו עד לתום ההליכים שהוגשה בד בבד עם הגשת כתב האישום נגדו ביקש להשמע בטענת סף שלפיה בתי המשפט במרחב לכיש חסרי סמכות שיפוט לגבי העבירה המיוחסת והנטענת כלפיו הואיל והעבירה בוצעה בעיר רמלה שאיננה במרחב השיפוט הנזכר וכי לא היתה עילה ואף לא הצדקה להגיש את כתב האישום וממילא את הבקשה למעצר לבית משפט במרחב לכיש דווקא.

בנוסף טען העורר כי התשתית הראייתית הקיימת כלפיו בתיק החקירה איננה מגלמת אפילו לא תשתית לכאורה ועל כן על בית המשפט לקבוע העדר תשתית או לחילופין קיומם של בקיעים וספקות במובהקות אותה תשתית.

בית משפט קמא בהחלטתו התייחס לעניין הסמכות המקומית באומרו כי דרך המלך למצות הדיון בטענה זו הינה בהליך העיקרי. יחד עם זאת לצד אמירה זו מצא לנכון בית משפט קמא לומר ולו ראשית דבר בנוגע לסמכות המקומית. בית משפט קמא סבר כי מאחר ושיחת הטלפון אשר הובילה כך על פי הטענה לביצוע עסקת הסחר נעשתה כאשר הסוכן נמצא בעיר קרית גת די בה כדי להקנות סמכות לבתי המשפט במרחב לכיש.

בית המשפט התייחס בין היתר לאמור בספרו של השופט קדמי אלא שמצא לנכון לומר כי עסקת הסחר בסמים יכולה להחשב גם כעסקה אחרת בסם ומאחר ושיחת הטלפון שמבטאת קשר בין הסוכן לבין חרב נעשית כאשר הסוכן נמצא בקרית גת יש בכך כדי לאפשר את הגשת ההליך העיקרי לבתי המשפט במרחב לכיש.

עוד הסתמך בית משפט קמא על החלטתו של בית משפט מחוזי נצרת במסגרת ת.פ. 1080/06 שבה קבע בית המשפט המחוזי כי התביעה סוברנית להחליט על פי שיקול דעתה בחירת מקום העמדתו לדין של הנאשם וכי אין זה מתחייב כי הדיון יתנהל בקרבת מקום מגוריו של הנאשם.

עיינתי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת ולצד האמירות הללו קיימת אמירה לפיה הדיון עשוי להתקיים בקרבת מקום ביצוע העבירה.

אין ספק כי העיר קרית גת לא יכולה להחשב בקרבת מקום לעיר רמלה שבה בוצעה עסקת הסחר שלא לדבר על כך כי הסתמכותו של בית משפט קמא על האפשרות כי העסקה תסווג גם כעסקה אחרת בסם בכל הכבוד הראוי נראית בעיני משום הכפפה אם לא מעבר לכך של נסיבות העניין לצורך השגת תוצאה מסוימת.

במקרה שבפנינו המדובר בעסקת סחר שלמה כך על פי הנטען וזו גם העבירה שיוחסה לעורר. כך שספק בעיני כיצד עיסקה שלשיטת המאשימה אינה אחרת מאשר עיסקת סחר בסם תחשב ולו לצורך ביסוס סמכות השיפוט כעסקה אחרת בסם.

לא נעלם מעיני כי לעיתים המקום שבו בוצעה העבירה יכול להחשב כמקום שבו הוחל בביצועה אך נראה כי הדברים מסבים עצמם לעסקאות מתגלגלות אשר יכול ותהינה במספר זירות.

נראה כי ההסתמכות של בית משפט קמא על העובדה כי הסוכן בעת התקשרותו לחרב היה מצוי בקרית גת היא במידה רבה מלאכותית ואינה בהכרח משקפת את הפרשנות המשפטית הנכונה של העולה מחומר החקירה.

יחד עם זאת כפי שיפורט להלן לטעמי זו אינה אבן הנגף המרכזית בהחלטתו של בית משפט קמא שכן לטעמי שגה בית משפט קמא באופן שבו פרש את העולה מחומר החקירה ולכל הפחות צריך היה הוא לומר כי התשתית הראייתית איננה בעוצמה ובודאי איננה במדרג המובהק של תשתית ראייתית אליה התכוון המחוקק בסעיף 21 וכפי שפרושה בהלכת זאדה ובהלכות הנוספות שבאו בעקבותיה.

אכן בחינת חומר החקירה בשלב הדיון בבקשת מעצר היא בחינה ראשונית על פני הדברים ללא התייחסות למהימנות וללא ניסיון להעריך אמינות מוסר ההודעה.

יחד עם זאת בית המשפט איננו פטור מהצורך לבחון כיצד אותה ראיה המעמידה מסקנה לחובת אותו נאשם ולא באופן לכאורי משתלבת במארג הכולל של הראיות וכן האם היא כלשעצמה טומנת בחובה פוטנציאל שהסיכוי לבסס עליה הרשעה גובר על הסיכוי כי בבוא היום יקבע בית משפט כי לא די בה כדי להרשיע את הנאשם.