עיתון ישראל היום בע"מ נ' ז.ג יגל שיווק ויזמות בעמ ואח'

החלטה

בקשת המבקשים לביטול החלטה מיום 9.9.13 שניתנה בהעדר סיכומים מטעם המבקשים.

יצוין, כי ביום 3.12.13 הוגשה בקשת המבקשים, לפיה תירשם המבקשת 2 כמבקשת בבקשה ולא כמשיבה, בטענה כי נרשמה כמשיבה בבקשה בשל טעות סופר. בקשה זו נעתרה.

בקצירת האומר, המבקשים טוענים כי הסיכומים לא הוגשו במועד מכיוון שלא נמצא עורך דין אשר יטפל בתיק מטעמם – לאור קשיים כלכליים.

לגופו של עניין, טוענים המבקשים כי נספח ג' לכתב התביעה אינו מהווה ערבות אישית של המבקש 1 לחובות החברה, אלא לכל היותר אישור בדבר חוב החברה למשיבה. לטענת המבקש 1, עצם העובדה שאישר בחקירתו כי מדובר בערבות אינה מעידה דבר, משום שהמבקש 1 אינו משפטן.

כן נטען כי המסמך אינו מקיים את הוראות חוק הערבות, התשכ"ז-1967 ולפיכך לא ניתן לומר כי המבקש 1 ערב כלפי המשיבה.

המשיבה התנגדה לבקשה, בין היתר לאור החלטת בית המשפט מיום 24.10.13 אשר דחתה את בקשת המשיבה לבחינת ההחלטה מיום 9.9.13, מן הנימוק שבית המשפט אינו מוסמך לשנות מהחלטתו לאחר שניתנה. לשיטת המשיבה, ביטול ההחלטה לבקשת המבקשים תביא להחלטות סותרות של בית משפט זה.

המשיבה טוענת כי בהליך מקביל שהתנהל בפני כבוד השופט אילן רונן הודה המבקש 1 כי הפסקת הייצוג לא נעשתה מטעמים כלכליים אלא מחמת מחלוקת מרכזית הקשורה להליך עצמו. כן מציינת המשיבה כי המבקש 1 עצמו יכול היה לכל הפחות להגיש בקשת ארכה להגשת סיכומים עד אשר ימצא עורך דין חלופי, אך לא עשה כן.

המשיבה חוזרת על כך שהמבקש 1 הודה בחקירתו בעצם ערבותו לחובות המבקשת 2 כלפי המשיבה.

עיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, ולהלן החלטתי:

ביום 28.5.13 נמסרה הודעת ב"כ המבקשים, שלפיה הוחלט על הפסקת הייצוג עקב חילוקי דעות בלתי ניתנים לגישור ופגיעה ביחסי האמון בין הצדדים.

ההחלטה בדבר הגשת הסיכומים ניתנה כחודש לאחר מכן, ביום 1.7.13, והומצאה לכתובתו האישית של המבקש 1. אף בקשת המשיבה למחיקת הבר"ל בהעדר סיכומים וההחלטה המורה למבקשים להגיב לבקשה מיום 29.7.13 הומצאה לכתובת האישית של המבקש 1, אך לא הוגשה כל תגובה או הודעה אחרת מטעמם.

יובהר, כי המבקשים לא טענו כי החלטות בית המשפט לא הומצאו להם.

רוצה לומר, המבקשים ידעו כי קיימת תביעה תלויה ועומדת נגדים וכי הם מסתכנים במחיקת הגנתם – אולם לא עשו דבר כדי לפנות לבית המשפט. איני מקבלת את טענת המבקש 1 כי אינו משפטן ועל כן לא הגיב לבקשה ולא הגיש סיכומים. היה ביכולתו לגשת למזכירות בית המשפט ולברר מה ביכולתו לעשות, ולכל הפחות – היה ביכולתו ליצור קשר עם המשיבה בעניין זה – אך הוא בחר להתעלם מהחלטות בית המשפט.

לגופו של עניין, טענות המבקש 1 בבקשה סותרות את האמור בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעמו. בבקשת הרשות להתגונן, אשר הוגשה כאשר היה המבקש 1 מיוצג כדבעי, לא הכחיש המבקש 1 את טענת המשיבה לפיה חתם על ערבות לטובתה. כל שטען, הוא כי המסמך עליו חתם אינו בתוקף לנוכח הטעיה, הפעלת לחץ ואיומים והפרת התחייבות המשיבה שניתנה כנגד החתימה על המסמך (ס' 54 לבר"ל) – טענות אשר ניתן להן משקל ונדונו בהחלטה מיום 9.9.13.

כן סותרת הבקשה את עדותו של המבקש 1 עצמו בחקירתו הנגדית במסגרת הדיון בבר"ל, שלפיה הבין כי מדובר בערבות.

"ש. והוא הסכים לך לערוב לכל החובות חברת יגל שתבצע פעילות מול ישראל היום?

ת. חברת יגל היא חברה בבעלותי. יש כתב ערבות. זה מאוד פשוט" (ר' עמ' 2 לפרוטוקול חקירת המבקש 1 בדיון בבר"ל, כפי שצוטט בהחלטה מיום 9.9.13).

המבקש 1 הוסיף וחזר על כך בחקירתו מספר פעמים:

"בתחילה חתמתי ואז התעמקתי בשטר, ואז טענתי בפני איתן שאיני מוכן לחתום על שטר כזה ללא התייעצות עם עורך דיני. ואיתן קרא בא' ובע' את השטר ולאחר מכן, ביקש ממני לחתום על נייר, שאני ערב אישית לחובות והתניתי את החתימה שלי בכך, שעמודי הפרסום ירדו לדפוס כפי שסיכמנו ואני כנגד זה יהיה מוכן להיות ערב אישית לחובות יגל לישראל היום". (עמ' 3 לפרוטוקול)