עירית תל-אביב-יפו ואח' נ' מזרחי ואח'

פסק דין

כללי

עיריית תל אביב-יפו (להלן: "התובעת") הגישה תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק יד בגין פלישה והחזקה שלא כדין במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 97 בגוש 6138 והמצויים בפארק דרום בתל-אביב (להלן: "המקרקעין") כנגד ארבעה נתבעים:

מזרחי עופר, טויטו ליאור, רחימוב נסים ויהושע יוסי.

הנתבעים רחימוב נסים ויהושע יוסי לא הגישו בקשת רשות להתגונן וביום 2.3.12 ניתן פסק דין בהעדר הגנה על ידי רשם בית המשפט.

מזרחי עופר וטויטו ליאור (להלן ייקראו ביחד: "הנתבעים") הגישו בקשת רשות להתגונן במסגרתה טענו שבני משפחותיהם והם מחזיקים במקרקעין במשך עשרות שנים, ומשכך הם בני רשות שפינויים מהמקרקעין כרוך בתשלום פיצויים בגין השקעותיהם.

עוד העלו הנתבעים במסגרת בקשת רשות להתגונן טענות נוספות בהן כי התובעת אינה רשאית להירשם בתור הבעלים של המקרקעין וכי חלים עליהם הקריטריונים לפינוי כאמור בהסכם שבין מנהל מקרקעי ישראל וחברת חלמיש לגבי תושבי "כפר שלם".

בקשת רשות להגן נדונה לפני כבוד השופט בדימוס ד' מור, וביום 5.7.11 יצאה מלפניו החלטה במסגרתה ניתנה רשות להגן אך ורק ביחס לטענה כי הנתבעים הם בני רשות שפינויים מהמקרקעין כרוך בתשלום פיצויים, כאשר הרשות להגן כפופה לכך שהנתבעים יגישו במסגרת תיק זה תביעה לפיצויים במסגרת תביעה שכנגד, ושאר הטענות שהעלו הנתבעים במסגרת בקשת רשות להגן נדחו על ידי ככבוד השופט מור (להלן: "ההחלטה בבר"ל").

הנתבעים הגישו בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי על ההחלטה בבר"ל, אולם בקשת רשות ערעור נמחקה על ידי בית המשפט המחוזי.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד לפיצויים ולתשלום בגין שיפוץ בתים, בניה שונה והשקעותיהם במקרקעין, במסגרתה טענו כי מזרחי עופר זכאי לפיצוי בסך של 700,000 ₪ בגין השקעותיו ואילו טויטו ליאור זכאי לפיצוי בסך של 875,000 ₪, כאשר לצרכי אגרה הועמדה התביעה על פיצוי של 300,000 ₪ כאשר סך של 200,000 ₪ למר מזרחי וסך של 100,000 ₪ למר טויטו (להלן: "התביעה שכנגד").

להשלמת התמונה יצויין שטרם הגשת התביעה שלפניי, הגישה התובעת לבית המשפט לעניינים מקומיים, בקשה למתן צו הריסה בגין אותם בניינים אשר נבנו במקרקעין נשוא תביעה זו, כאשר הנתבעים היו צד להליך זה, וביום 2.9.10 ניתן פסק דינה של כבוד השופטת רוטנברג, אשר קיבלה את בקשת התובעת ודחתה את טענות הנתבעים.

הנתבעים הגישו ערעור על פסק דינה של כבוד השופטת רוטנברג, אולם ערעור זה נדחה ביום 4.1.11. גם בקשת רשות ערעור שהגישו הנתבעים בגין פסק הדין בערעור נדחתה.

טענות הצדדים

התובעת טוענת, שלנתבעים אין ולא היו זכויות במקרקעין אליהם הם פלשו ומחזיקים בהם תוך הסגת גבול ותוך הפרת זכויותיה של התובעת, ועת סיפחו לעצמם שטח עירוני, בנו עליו מבנים ללא היתרים ואף גידרו את השטח ללא רשותה של התובעת בניגוד לרצונה ובלא לשלם דמי שימוש.

עוד טוענת התובעת, שתפיסת החזקה על ידי הנתבעים מונעת מהתובעת לעשות שימוש במקרקעין בהתאם לייעודם ובכך נגרמים לתובעת נזקים כספיים ניכרים שטרם התגבשו.

ביחס לתביעה שכנגד – טוענת עיריית תל אביב שהשאלה היא אינה האם יש לסלק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, ולעניין זה התשובה חיובית, אלא האם סילוק ידם כרוך בפיצוי בגין היותם בני רשות – דבר המוכחש על ידה, וממילא הנטל להוכחת טענת הנתבעים להיותם בני רשות מוטלת עליהם.

הנתבעים טוענים, כי משפחותיהם מחזיקות במקום מאז עלייתם ארצה סמוך לקום המדינה, ולפני מספר שנים אף בנו מבנים ובתי מגורים, ומאז ועד היום מחזיקים במקרקעין ונוהגים בהם מנהג בעלים.

לטענת הנתבעים, במהלך כל התקופה ועד להגשת התביעה איש לא פנה אל הנתבעים ולא העלה כלפיהם כל טענת זכות ולא דרש מהם להתפנות.

עוד טוענים הנתבעים, שהם שיפצו את המבנים שנמסרו לחזקתם, בנו בהם תוספות שונות, כאשר הנתבע 1 כאמור השקיע סך כולל של 700,000 ₪ ואילו נתבע 2 השקיע כאמור סך כולל של 870,000 ₪.

מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המומחית לפענוח תצלומי אוויר גב' מירה ירקוני (להלן: "ירקוני"), גב' חנה בר-רומנו, מנהלת מחלקת פיקוח ורישום באגף הנכסים אצל התובעת (להלן: "בר-רומנו") ותצהיר עדות ראשית מטעם מר שרון אידל, מנהל מדור פיקוח ופינויים באגף הנכסים אצל התובעת (להלן: "אידל").