עירית רעננה נ' קולמן

החלטה

המבקש עותר להוציא מתיק בית המשפט מסמכים שצורפו להודעת גילוי מסמכים מטעם המשיבה, שהוגשה לתיק לאחר שניתנה למבקש בהסכמה רשות להתגונן מפני תביעה שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל, כתביעה על סכום קצוב מכוח חיקוק, ולאחר ההעברה המתבקשת של התיק לסדר דין מהיר.

עתירת המבקש מתבססת על טענתו, כי בצירוף המסמכים יש משום הרחבת חזית אסורה, וניסיון עקיף לתקן את כתב התביעה ולהוסיף לו עובדות ופרטים שלא נטענו בו, בלא ליטול רשות לתקנו.

המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת כי כתב התביעה הוגש בקיצור נמרץ, כפי שהוגש, לאור ההלכות המאפשרות לעשות כן, והמתירות לרשות מקומית להגיש תביעה תוך צירוף "השורה התחתונה" בלבד, בדמות תדפיס פרטי חוב המופק מספריה; משניתנה רשות להתגונן עפ"י התנגדות מפורטת וארוכה, הרי שיריעת המחלוקת נקבעה ע"י המבקש עצמו, וכל שעשתה המשיבה עתה הוא לצרף מסמכים להשלמת התמונה בכל יריעות המחלוקת האמורה.

המבקש הגיש, שלא כדין, תגובה לתגובה; מאחר שעסקינן בסדר דין מהיר, ומשלא ניתנה רשות להגיש תגובה נוספת זו, הרי שדינה להימחק על הסף. למעשה, למרבה האירוניה, הגענו למצב שבו הפוסל – במומו פוסל.

יכול והייתי מסתפק בקביעה, שבעל דין המגיש כתב בי דין שאין להגישו בלא רשות, על פי התקנות, מנוע מלטעון נגדו משנהו, העושה אותו דבר; ויכול והייתי מסתפק בקביעה חלופית, לפיה אכן לא יכול נתבע לטעון להרחבת חזית אסורה מקום בו הוא עצמו הרחיב את יריעת המחלוקת; ברם, לא אוכל לעשות זאת כזאת, שכן לטעמי כתב התביעה טעון תיקון אף בלאו הכי, וכפי שהוא ערוך עתה – דינו מחיקה על הסף מחמת העדר עילה.

בהקשר זה, ומחמת חשיבות הדברים לענייננו – והשלכתם האפשרית על מאות ואלפי תביעות המוגשות בדרך דומה לביצוע בהוצאה לפועל – מצאתי לנכון להביא כלשונם דברים שכתבתי בת"ט (כ"ס) 6986-01-12 עיריית יהוד מונוסון נ. גל העתיד בע"מ (פורסם במאגרי פסיקה שונים), כשהנושא שעמד לדיון הוא מחיקת כותרת תביעה מעין זו (שהוגשה לגביית חוב בגין אגרת שילוט). הגם שלא כל הדברים נוגעים לענייננו, לאחר שכבר ניתנה רשות להתגונן, מובאים הדברים בשלמותם, תוך השמטת פרטים לא רלבנטיים, לשם הקלה על הקריאה השוטפת והבנת הקשר הדברים:

"11.הבסיס הנורמטיבי להגשת תביעות לביצוע בהוצאה לפועל מופיע בהוראות סעיף 81א1 לחוק, וסעיף 81א1(א) כולל 2 חלופות: תביעה מכוח חוזה או התחייבות, ותביעה מכוח הוראה מפורשת של חיקוק. בענייננו עסקינן בחלופה השניה, עפ"י סעיף 81א1(א)(2), שזה לשונו: 'תביעה הבאה מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק.'

12.תנאי לכשירות התביעה לסדר דין זה הוא, אפוא, שסכומה יהיה מבוסס על עילה הקבועה בהוראת חיקוק מפורשת. ברם, הסעיף שותק באשר לדרישות הצורה או התוכן של כתב התביעה. (להשוואה, סעיף 81א1(א)(1) דורש שלכתב התביעה תצורף ראיה בכתב).

13.תנאי נוסף להגשת תביעה בסדר דין זה מופיע בסעיף 81א1(ב) לחוק, והוא הדרישה למשלוח התראה, ובלשון הסעיף: 'המבקש לבצע תביעה... ישלח לנתבע התראה בדבר כוונתו להגיש את התביעה לביצוע... בדואר רשום.' אף כאן, החוק שותק באשר לתוכן המכתב, למעט שעליו להעמיד את הנתבע על הכוונה להגיש תביעה נגדו.

14.החוסרים האמורים מוצאים את השלמתם בלשונן של מספר תקנות רלבנטיות, המצויות בתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן – "תקנות ההוצל"פ") ובתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – "תקנות סדר הדין").

15.כך, תקנה 109א לתקנות ההוצל"פ קובעת: 'התראה... תכלול באופן בולט לעין את האמור בנוסח ההתראה שבטופס 19א שבתוספת הראשונה... ותפרט את סכום התביעה, את העובדות העיקריות המהוות את עילת התביעה, לרבות פרטי החוזה, ההתחייבות או החיקוק שמכוחם נוצרה, ואת מועד התהוותה'. אעיר, כי טופס 19א אינו מוסיף הרבה על הפירוט המופיע כבר בלשון התקנה עצמה.

16.תקנה 109ד לתקנות ההוצל"פ קובעת: 'הבקשה לביצוע תביעה תוגש... בצירוף (1) כתב התביעה, ערוך לפי הנדרש בסימן ב' לפרק ג' של תקנות סדר הדין, בשינויים המחויבים...'.

17.תקנה 9 לתקנות סדר הדין (המצויה באותו סימן ב' לפרק ג', אליו מפנה תקנה 109ד הנ"ל) קובעת: 'ואלה הפרטים שיכיל כתב תביעה: ...(5) העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה.'

18.כבר מהציטוטים דלעיל ברורות 2 מסקנות מיידיות:

א.ראשית, מכתב ההתראה חייב לכלול פרטים מלאים, לכל הפחות אלה שאח"כ יופיעו (או אמורים להופיע) בכתב התביעה. במקרה דנן, אין מכתב ההתראה עומד בתנאי זה. בהתאם, יש לקבוע כי המשיבה לא עמדה באחד התנאים ההכרחיים להגשת תביעה בסדר דין זה. בתי משפט רבים כבר כתבו על חשיבותו המהותית של מכתב ההתראה, ועל כך שאינו דרישה פורמליסטית גרידא...

ב.שנית, גם כתב התביעה חייב לכלול פירוט מספק של העובדות המקימות את עילת התביעה, לרבות מועד היווצרותה. במקרה דנן, אין כתב התביעה עומד בתנאי זה, ולו בקירוב: לא הוראת החיקוק המקימה את העילה מוזכרת בכתב התביעה, ולא איזה פרט שהוא אודות טיב השלטים, גודלם, אופיים, המקום בו הוצבו והמועדים בהם הוצבו באותו מקום...

19.החוק והתקנות שותקים שניהם באשר לתוצאת המחדלים האמורים. לטעמי, תוצאת המחדל הראשון אמורה להביל למחיקת כותרת התביעה, ולא יותר, באשר מכתב התראה אינו דרישה להגשת תביעה לבית המשפט, אלא רק להגשתו בסדר דין מסוים. משלא נשלח מכתב התראה כדין, נפסל סדר הדין, אך לא נפסלה התביעה.

20.אוסיף עוד, למעלה מן הדרוש להחלטה זו, כי אילו היה המחדל השני מסתכם בכך שהוראת החיקוק לא היתה נזכרת, כי אז לטעמי היה דומה המחדל, בתוצאתו, למחדל שבאי משלוח התראה כדין. לשון תקנה [צ"ל "סעיף" – צ.ל.] 81א1(א)(2) אמנם אינה מחייבת, לכאורה, ציון דבר החקיקה בכתב התביעה, אולם סבורני שדרישה זו היא בבחינת מובן מאליו.

21.ברם, המחדל השני חמור בהרבה מזה הראשון... ותוצאתו – באופן עקרוני – היא מחיקת התביעה על הסף, שכן בהעדר כל אותם פרטים הנחוצים מכוח תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין, אין כתב התביעה מגלה עילה, כלל, ועל כן, מכוח תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין, רשאי בית המשפט למחוק את הכתב."