עירית רעננה נ' אלחדד

החלטה

לפניי בקשה שהוכתרה כ"בקשה לדחיית טענות המשיב בשל השתק פלוגתא" שהגישה המשיבה בהליך העיקרי, היא עיריית רעננה (להלן: "העירייה").

בטרם אגיע להכרעה לגופה, דומה כי נדרש רקע עובדתי קצר על מנת להסביר את מקור המחלוקת.

העירייה הגישה נגד מר אלי אלחדד (להלן: "אלחדד") בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל, בגין יתרת חוב נטענת שמקורה בתשלום עבור גני ילדים שבהם למד בנו של אלחדד, וכן בגין יתרת שכר לימוד בגין חוג שבו השתתף בנו של אלחדד.

להשלמת התמונה יוער, כי ההליך שלפניי כולל גם תביעה נוספת של העירייה (ההליך נושא תא"מ 7522-06-10) שעניינה חובות נטענים בגין ארנונה וצריכת מים וביוב. הליך זה אינו רלוונטי לבקשה שלפניי.

במסגרת התצהיר התומך בהתנגדות שהגיש אלחדד לביצוע התביעה נושא הליך 52855-02-11, הוא העלה טענות נגד סמכות העירייה לחייבו בתשלום, ובעיקר טען, כי פעילות העירייה – הן בסוגיית גביית התשלום והן בפעילות ועדת ההנחות (אשר דחתה את בקשתו של אלחדד להנחה משמעותית בתשלום שכר הלימוד) פועלות תוך חריגה מסמכותן, ומבלי ששאלת הסמכות הוסדרה בדין.

במסגרת זו, עתר המבקש לזימונם של תשעה עדים, נציגי העירייה, ובהם – ראש העיר בתקופה הרלוונטית, מבקר העירייה וגורמים שונים במחלקת הכספים של העירייה.

במהלך דיון מקדמי שהתקיים בתובענה לפני מותב קודם של בית משפט זה (כב' השופט ירון גת), העלה בית המשפט את השאלה האם לא ניתן להחיל בהליך זה את העיקרון של השתק פלוגתא מחמת קיומו של מעשה בית דין, ובעקבות כך – הוגשה הבקשה שלפניי.

יסודה של הטענה בדבר קיומו של מעשה בית-דין בהליך קודם בין העירייה ובין אלחדד, נושא ת"א (שלום-ת"א) 164937/09 לפני כב' השופט יאיר דלוגין (פסק דין מיום 27.10.2010, להלן: "ההליך הקודם"). במסגרת הליך זה תבעה העירייה את אלחדד בגין חובות קודמים לשכר לימוד. בית המשפט בהליך הקודם דחה את טענותיו של אלחדד הן ביחס להעדר התחייבות תקפה לתשלום, הן ביחס לחוסר סמכות לקביעת הקריטריונים למתן הנחות בשירותי יום לימודים ארוך ("יול"א"), הן ביחס לאפליה בקריטריונים להנחות, הן ביחס להבטחה שלטונית והן ביחס לאי-התאמה בין סכומי הדרישה ובין סכום התביעה.

בתצהיר התמיכה בהתנגדות, שהפך לכתב הגנה, העלה אלחדד שורה של טענות הגנה, ואלה הן:

מסמך ההתחייבות עליו מבוססת התובענה בוטל ואינו תקף;

התביעה הוגשה בעילות שאינן ראויות לביצוע כתביעה לסכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל;

התביעה אינה על סכום קצוב ואינה מבוססת על התחייבות לסכום קצוב;

מסמך ההתחייבות נוגד את הוראות חוק החוזים האחידים;

ועדת ההנחות העירונית ברעננה משוללת סמכות חוקית ופעילותה חסרת תוקף;

יש צורך בקיומה של ועדת הנחות עירונית בעלת סמכות ותוקף – אולם רק "הריבון המקומי" מוסמך להקים ועדה כאמור;

אמות המידה להנחות הן חסרות תוקף חוקי ומפלות;

בהעדר פורום חוקי למתן הנחות, יש להחיל את אמות המידה שנקבעו מטעם משרד החינוך;

לאלחדד ניתנה התחייבות שלטונית למתן הנחה.

מטענות ההגנה שלעיל, שתיים (ב' ו-ג') אינן רלוונטיות להגנה עצמה, כי אם להתאמתה של התובענה להתברר כתביעה לסכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, ומשניתנה לאלחדד הרשות להתגונן מפני התביעה, אין בהן עוד רלוונטיות לענייננו. יש לבחון אפוא, ביחס ליתר הטענות, האם חל לגביהן השתק פלוגתא מחמת מעשה בית דין.