עירית רמלה נ' חדד

החלטה

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של עיסוק בעסק טעון רישיון בניגוד לסעיפים 4, 14, 15 ו- 24 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968 ופריט 7.6 לצו רישוי עסקים. אליבא דכתב האישום ב- 23.5.10 נמצא הנאשם מנהל עסק הכולל עריכת משחקים, במרכז המסחרי ברחוב ויצמן 21, רמלה. הנאשם טוען שיש להורות על ביטול כתב האישום מחמת טענה של "הגנה מן הצדק" לפי סעיף 149 (10) לחסד"פ [נוסח משולב].

טענות הנאשם

הנאשם טוען שהינו מחזיק בעסק שמשמש כ-"מועדון חברים" ובו נפגשים חברים בחתך גיל מבוגר יחסית. במקום מוגשת שתייה חמה לנוכחים אשר רשאים לשחק "רמי" בהתאם לשילוט שנדרש על יד מחלקת רישוי עסקים בעיריית רמלה. בשנים קודמות עיריית רמלה הנפיקה לו רישיון זמני לניהול העסק אשר חודש מדי שנה. הנאשם הגיש לתיק בית המשפט העתק רישיונו הקודם לעסק נשוא כתב האישום ואשר נושא כותרת "רישיון זמני לניהול עסק" ועניינו "משחקים – מקום לעריכתם, כהגדרתם בסעיף 2ב' לחוק". כמו כן, "תוקף הרישיון זמני מ- 28.2.2008 ויפוג ביום 31.12.2009". בהמשך הרישיון נאמר כי "תנאים מיוחדים ברישיון העסק : בכפוף לתנאי המשטרה וכיבוי אש".

בתחילת שנת 2010 הנאשם פנה לעירייה וביקש לחדש את הרישיון. העירייה קבעה שעל הנאשם להסדיר את תנאי הרישוי עד ליום 28.3.2010 והפנתה אותו לקבל אישור מהמשטרה ומכיבוי אש. לטענתו בעוד שרשות הכיבוי התייחסה לפנייתו בצורה עניינית והציבה לו דרישות, שבוצעו ואושרו, המשטרה התעלמה מפניותיו ולא נתנה כל תגובה. משלא נענו פניותיו של הנאשם למשטרת רמלה פנה בא כוחו אליהם בכתב וביקש את לקבל את אישורם לחידוש הרישיון, וזאת ב- 21.3.10 ו- 31.10.10. מכתבים אלה לא נענו. ב- 7.11.2010 התקשר קצין הרישוי במשטרת רמלה לבא כוח הנאשם, באמצעות הטלפון, והפנה אותו ללשכת היועץ המשפטי של המשטרה במרחב שפלה. כבר באותו היום שלח בא כוח הנאשם מכתב ליועץ המשפטי של המשטרה במרחב שפלה. לאחר שגם מכתב זה לא נענה, שלח בא כוח הנאשם מכתב ב- 16.1.11 למפקד מרחב השפלה בדרישה להתערבותו בענין. גם המכתב האחרון הנ"ל לא נענה ולפיכך נשלח מכתב נוסף ב- 13.2.11. ב- 21.2.11 נתקבל מכתב התשובה הראשון ממשטרת ישראל מאז תחילת ההתכתבות עימה ואשר בו נאמרו הדברים הבאים :

"א.בבדיקה שנערכה על ידי הוברר, כי במועד הרלבנטי לא ניתן אישור משטרה היות וכנגד מרשך מידע במערכת המודיעינית הקושר אותו לעבירות סמים ומשחקים אסורים.

בנוסף הוברר, כי לגופו של עניין לא עמד מרשך בתנאי רישוי.

עם קבלת מכתבך הונחתה התחנה לבצע בדיקה של סטאטוס עדכני של מרשך.

בתום הבדיקה נעדכנך.

במידה וניתן יהיה מבחינה מודיעינית ליתן אישור משטרה יידרש מרשך לעמוד בתנאי הרישוי הנדרשים לעסק אותו הוא מבקש לנהל."

הנאשם טוען שהתנהלות המשטרה, כפי שפורט לעיל, מקימה עבורו טענה של "הגנה מן הצדק" שיש בה כדי להביא לביטולו של כתב האישום. טענה זו הינה טענתו העיקרית של הנאשם ואשר אדון בה בהרחבה בהמשך. כן טוען הנאשם שאי מתן רישיון פוגע בזכות החוקתית לחופש עיסוק.

בטרם אעבור לדון בטענתו המרכזית הנ"ל של הנאשם, אבקש להתייחס לטענה נוספת שהעלה בסעיף 36 לכתב טענותיו, ואשר לפיה העירייה עשתה שימוש בסמכותה בדבר העמדתו לדין באופן סלקטיבי, "תוך הבחנה גלויה בין המבקש לבין מפעילי עסק אחרים באזור או בכלל". שתק ולא פירש. טענה זו לא נתמכה בתשתית ראייתית ראשונית כלשהי לביסוסה, ולא ברור מי הם אותם בעלי עסקים שיש להם עסק דומה, והיכן עסקם ממוקם, ואם ביצעו עבירה דומה, או אחרת, והרשויות לא נקטו כנגדם בהליכים פליליים. נטל הראייה להוכחת טענת "הגנה מן הצדק" רובצת לפתחו של הנאשם (ראו : ת"פ (מחוזי ת"א) 10345/98 רחמילביץ' נ' מדינת ישראל פ"מ תשנ"ט (2) 12 (1999) ; ע"פ (מחוזי ת"א) 70358/00 מדינת ישראל נ' אוליצקי כריה (1990) בע"מ, פורסם ב-"נבו", פסקה 14 לפסק הדין). משהועלתה הטענה כפי שהועלתה, הרי אין מקום לדון בה והיא נדחית.

תשובת המאשימה לטענות הנאשם

המאשימה טענה שיש לדחות על הסף את בקשתו של הנאשם לבטלות כתב האישום בשל חוסר סמכות עניינית. בית המשפט שדן במסגרת ההליך הפלילי בעבירה לפי חוק רישוי עסקים אינו מוסמך לדון בשאלה באם היה מקום ליתן רישיון או אם הסירוב ניתן שלא כדין, ואינו מוסמך לשקול את השיקולים אשר בסמכות רשות הרישוי הרלבנטית. טענות כנגד החלטה של רשות שלא ליתן רישיון עסק יש להעלות במסגרת עתירה לכבוד בית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים.

תכליתו של חוק רישוי עסקים התשכ"ח – 1968 (להלן "החוק") נקבעה בהוראת סעיף 1 (א) לחוק והיא פיקוח על עסקים לצורך הגנה על אינטרסים ציבוריים מובהקים כגון איכות סביבה, מניעת מפגעים ומטרדים, מניעת סכנות לשלום הציבור, בטיחות של הנמצאים במקום העסק או סביבתו, בריאות הציבור, תנאי תברואה נאותים וקיום הדינים הנוגעים לתכנון ובניה ולשירותי כבאות. על מנת להגן על ערכים אלה מוטלות הגבלות על הזכות של הפרט לחופש עיסוק.

הנאשם מגיע לבית המשפט באי ניקיון כפיים וזאת בשל העובדה כי ממשיך לנהל את העסק ללא רישיון עד היום. כמו כן, ביטולו של הליך פלילי מחמת טענה של הגנה מן הצדק מהווה הליך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. היענות לטענה שהעלה הנאשם משמעה מתן היתר "דה פקטו" להמשך השימוש האסור בעסק גם בעתיד.

במקרה זה מדובר ברישיון זמני שפג תוקפו במועד שנקבע בו, וזאת להבדיל ממקרה של ביטול רישיון בתוקף באופן יזום על ידי הרשויות. עם פקיעת תוקפו של הרשיון יש לקבל מחדש את אישור המשטרה, ואשר יש לה את הפררוגטיבה, כגורם רישוי, לסרב לחדש את הרשיון. הווה אומר, מדובר ברישיון "מתחדש", וזאת להבדיל מרשיון ל-"צמיתות". כמו כן, טענותיו של הנאשם בכלל מופנות כלפי המשטרה ולא כלפי העיריה, בתפקידה כמאשימה.

אישור המשטרה כתנאי לקבלת רשיון

הנאשם החזיק בעבר "רשיון זמני" להפעלת עסק לעריכת משחקים ואשר היה בתוקף עד ליום 31.12.09 (להגדרת הביטוי "רישיון זמני" ראו סעיף 1 לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות) תשס"א – 2000). המושג "משחקים" הוגדר בסעיף 2ב (ב) לחוק ככולל "קלפים", כך שהסעיף חל גם על סוג הפעילות המתנהלת בעסקו של הנאשם, כפי טענתו, בדבר משחקי "רמי". קריאה יחדיו של כל ההוראות שלהלן מובילה למסקנה שכדי לקבל רישיון לנהל עסק "לעריכת משחקים", תנאי לקבלת הרשיון הוא קבלת אישור מהמשטרה לעסק : סעיף 6 (א) לחוק, יחד עם הוראות סעיף 1 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי),תשנ"ה – 1995, ופריט 7.6 לתוספת לצו הנ"ל. במילים אחרות, בעת שמדובר בעסק של "עריכת משחקים", ללא אישור המשטרה לאותו עסק, לא יינתן רישיון על ידי העירייה שבתחומה מצוי אותו עסק.

בסעיף 1 לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות) תשס"א – 2000 (להלן "התקנות") הוגדר הביטוי "נותן אישור". המשטרה, לענייננו, הינה בגדר גורם "נותן אישור". סעיף 6 (א) לתקנות מורה שבעת שרשות הרישוי (לענייננו, עיריית רמלה) מקבלת בקשה למתן רישיון, והיא מחליטה שלא לדחותה, עליה להעבירה תוך 21 ימים לנותן האישור (לענייננו, המשטרה) ותבקש את אישורו למתן רישיון עסק.