עירית רהט נ' אלקרנאוי

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בביצוע שלוש עבירות לפי סעיפים 145 (א) ו- 204 (א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), בכך שבמהלך שנת 2006 הקים בתחום מגרש 23 בשכונה 17 – 18 ברהט מספר מבנים בחריגות בנייה ואלו הם: מבנה "שיג" בשטח 80 מ"ר; מבנה מחסן בשטח 60 מ"ר; סככה עשויה איסכורית בשטח 70 מ"ר (להלן יחדיו: "המבנה"), מבלי שניתן לו ההיתר הדרוש לכך, הכל כמפורט בכתב האישום.

ב"כ המאשימה עתר לעונש שלא יפחת מ – 20,000 ₪ וכן ביקש צו הריסה, אולם ביקש שלא יהיה דחוי לתקופה ארוכה. עוד עתר לחייב את הנאשם בתשלום אגרת הבנייה, אולם נמנע מלבקש את כפל האגרה.

הסנגור הדגיש את העובדה שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר ועמד על הנסיבות המשפחתיות והכלכליות של הנאשם.

שקלתי את טענות הצדדים: הבאתי בחשבון, מחד, את האינטרס הציבורי והאינטרסים המוגנים על ידי חוקי התכנון והבנייה. מאידך, שקלתי אף את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כעולה מטיעוניו. אכן יש להביא לזכותו של הנאשם את העובדה שחסך זמן שיפוטי יקר ויש להביא לזכותו גם טענותיו בדבר מצבו המשפחתי והקשיים שליוו אותו במועדים הרלוונטיים, כמו גם נפילתו העסקית, כפי שנטען.

סבורני כי מדובר בעבירות חמורות בהיקפן. העונש לו עותרת המאשימה נמצא ברף הנמוך של הענישה המקובלת, ביחס לעבירות המיוחסות לנאשם. השימוש ברף ענישה כה נמוך מתאים במקרה זה לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם ואילו לא היו נסיבותיו כפי שהוצגו על ידי הסנגור ועל ידי הנאשם, היה העונש הראוי חמור הרבה יותר.

אשר למועד ביצוע צו ההריסה, אני דווקא בדעה שיש לאפשר לנאשם לנסות ולהסדיר את החריגות ואין מקום לצו הריסה דחוף.

בהתחשב בכל האמור לעיל, בנסיבות העבירה הנ"ל, כמו גם באמור ע"י הצדדים, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

הנאשם ישלם קנס בסך 18,000 ₪ או 72 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 01/03/11 ובכל 1 (ראשון) לחודש שלאחריו. במקרה של אי תשלום אחד מהשיעורים במועדים שנקבעו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.

אני מצווה על הנאשם להרוס את המבנה נשוא כתב האישום והמתואר לעיל בסעיף 1 לגזר הדין. כדי לאפשר לנאשם להשלים את ההליכים לקבלת ההיתר, אני קובע שצו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 20/01/2012 בשעה 08:00 בבוקר.

אם הנאשם לא יקבל, את ההיתר עד למועד הנ"ל, וזאת מסיבות שאינן תלויות בו, הוא יהיה רשאי להגיש, במועד הקבוע בתקנות, בקשה לדחייה נוספת של כניסת הצו לתוקף, ואולם מובהר כי אין ודאות שהבקשה תתקבל, ובכל מקרה מוזהר הנאשם כי בלא היתר בידיו ובלא ארכה מבית המשפט הוא חייב למלא אחר צו ההריסה.

אם וכאשר יינתן היתר למבנה, יפקע צו ההריסה שניתן בסעיף זה.

אם הנאשם לא יבצע את צו ההריסה במועד שנקבע לעיל, שהרי שמבלי לפגוע בחובתו של הנאשם לעשות כן, תוסמך הועדה המחוזית ו/או הועדה המקומית לתכנון ולבניה, לבצע את צו ההריסה במקומו של הנאשם ולחייב את הנאשם לשאת בעלויות הביצוע.

אני רואה מקום להזהיר את הנאשם, כי אם עד המועד האמור בס"ק (ב) לעיל לא יהא בידו היתר בנייה כדין למבנה נשוא כתב האישום, ולא תינתן לו ארכה נוספת להשגת ההיתר כאמור, הרי שאם לא תבוצע ההריסה הוא עלול להיות מואשם בעבירה נוספת של אי קיום צו שיפוטי וכי ההתחייבות עליו הוא נדרש לחתום כמפורט להלן, כוללת עבירה זו, וכי העונש שעשוי להיות מוטל עליו בגין עבירה זו יבוא בנוסף לעונשים שהוטלו עליו במסגרת גזר דין זה.

אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות להימנע מעבירה לפי הוראות סעיפים 145, 204 ו- 210 לחוק, למעט עבירת שימוש ללא היתר, עד למועד תחילת תוקפו של צו ההריסה שיינתן בס"ק (ב) לעיל. ההתחייבות תהא למשך שלוש שנים מהיום ובסכום של 30,000 ₪ ואם היא לא תינתן, בתוך 5 ימים, יאסר הנאשם למשך 10 ימים לשם כפייה.

מכוח הסמכות שבסעיף 218 לחוק אני מחייב את הנאשם לשלם בתוך 45 ימים, את אגרת בנייה כאילו ניתן ההיתר, בסך של 5,670 ₪, וזאת בין אם יגיש בקשה להיתר ובין אם לאו. ככל שתוגש בקשה, יחשב סכום זה לחשבון האגרה הנדרשת.

למען הסר ספק, ככל ששולמה האגרה בסכום זה, אין צורך בתשלומה בשנית.

נציג המאשימה ימציא עותק מפסק הדין ללשכת רישום המקרקעין ו/או למנהל מקרקעי ישראל, לצורך רישום הערה בנוגע לצו ההריסה שניתן.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום ט"ו שבט תשע"א, 20/01/2011 במעמד הנוכחים.