עירית ראשון לציון נ' נחימוב

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן של המבקש, הנתמכת בתצהיר וטענת ההגנה הינה טענת "איני מחזיק". לאחר קיום דיון במעמד הצדדים ביום 7.9.2011 הוגשו סיכומי הצדדים בכתב והוריתי כי 30 יום לאחר מתן ההחלטה תוגש הודעה מתאימה מטעם הצדדים לגבי המשך ההליך במידת הצורך.

עובדות

על גבי הנכס ברח' המכבים 40 בראשון לציון רובץ חוב ארנונה המיוחס למבקש.

ביום 8.2.11 פנה המבקש לביהמ"ש בבקשה לאפשר לו להעלות טענת איני מחזיק (בנכס המחויב בתשלום).

אין חולק בין הצדדים כי המבקש קיבל לידיו את תשלומי הארנונה והשיג עליהם בפני מנהלת הארנונה ביום 29.3.09, בהשגתו טען בפני מנהלת הארנונה כי אינו מחזיק בנכס האמור.המבקש לא הגיש ערר על החלטת מנהלת הארנונה.

סקירת טענות הצדדים

המשיבה עומדת בסיכומיה על מספר היבטים מדוע יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן של המבקש בטענת "איני מחזיק".

ראשית מעלה המשיבה את סעיף 3(ג) לחוק הערר, ולדבריה הינו תנאי מקדמי ע"פ חיקוק להעלאת טענת איני מחזיק בביהמ"ש, זאת כאשר המבקש לא הגיש השגה בטענת איני מחזיק בפני מנהלת הארנונה. כלומר החוק חוסם מן המבקש לפנות לערכאה אזרחית כאשר השיג בפני מנהלת הארנונה על חשבון חוב הארנונה. במצב הדברים בתיק שבפנינו השיג המבקש על חוב הארנונה בפני מנהלת הארנונה ומשעשה כך קבע במו ידיו את סמכותה הייחודית של מנהלת הארנונה בנדון.

אשר לזכות הערר העומדת למבקש, היה עליו לפנות לועדת הערר במידה ורצה להשיג על החלטת מנהלת הארנונה. משלא עשה כך במועד הקבוע וחלף זמן הגשת הערר הרי שהחלטת מנהלת הארנונה הפכה סופית וחלוטה ובימ"ש השלום אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטת מנהלת הארנונה.

עוד ציינה המשיבה כי מנהלת הארנונה לא דחתה את השגת המבקש נוכח האיחור במועד הגשת ההשגה, אלא דנה לגופן של הטענות שנטענו ע"י המבקש.

באשר לטענת המבקש כי מנהלת הארנונה כי לא ציינה בהחלטתה את המועדים להגשת ערר, טענת המשיבה הינה כי המבקש ניהל ההליך באמצעות בא-כוחו ומשכך חזקה עליו שהכיר וידע את סדרי הדין. שנית, לדבריה, אין בטענה זו כל רלוונטיות מאחר ואינה מקנה לבימ"ש זה סמכות לדון בטענת איני מחזיק. לכל היותר היה על המבקש להגיש "בקשה להארכת מועד" ולהגיש ערר לועדת הערר.

פן נוסף אותו העלתה המשיבה בסיכומיה כי זנח המבקש בסיכומיו את הטענה "שהמחלוקת בין הצדדים אינה להיות בנושא עקרוני ובעל חשיבות ציבורית בכדי שתינתן למבקש הרשות להעלות טענת איני מחזיק". המשיבה צרפה פסיקת מביהמ"ש העליון בעניין 4452/00 ט.ט טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עריית טירת הכרמל, שם נפסק כי רק במקרה בו טענת איני מחזיק הינה עקרונית וחריגה יהא ניתן להעלותה בערכאה אזרחית, ואם לאו רצוי כי תעלה באמצעות השגה בערכאה מנהלית.

אליבא דמשיבה, עסקינן בטענה פשוטה וטכנית המובאת בפסיקה האמורה ועליה להתברר בפני ערכאה מנהלית.

מנגד , טען המבקש בסיכומיו כי אין לחסום בפניו את האפשרות לטעון "איני מחזיק", בהליך דנן.

הוראת סעיף 3(ג) לחוק הערר קובעת כי משלא השיג המבקש תוך המועד הקבוע תהא לו הזכות לטעון טענותיו כל ערכאה משפטית.

המבקש הפנה לפס"ד בענין 00\4452 ט.ט טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עריית טירת הכרמל, אשר הובא ע"י המשיבה וציטט את דברי כב' השופט אנגלרד אשר פסק כי דרך הגנתו של מי שחויב בתשלום ארנונה אינה נחסמת לחלוטין בשל כך שלא הגיש השגה. לשון אחר, משלא הגיש המבקש השגה במועד הקבוע, אין לשלול ממנו את הזכות לפנות לערכאות.

עוד העלה המבקש כי המשיבה לא ציינה בפניו את דרכי הגשת הערר כאשר נתנה מנהלת הארנונה החלטתה.

נוסף על כך טען כי לא נדרש שהמחלוקת תהא בנושא עקרוני ובעל חשיבות ציבורית בכדי שתנתן למבקש הרשות להעלות טענת איני מחזיק ולשם חיזוק טענתו הביא את דברי כב' השופט זילברטל בפס"ד כדורי אחזקות (בר"ע 05\631 כדורי אחזקות והשכרה בע"מ נ' עיריית ירושלים) שם נפסק כי הכלל לפיו ניתן להעלות בביהמ"ש רק טענות עקרוניות או בעלות חשיבות כללית, לא אמור להיות מיושם במלוא חומרתו לגבי טענת איני מחזיק. עוד קבע כב' השופט זילברטל כי אינו רואה מצבים רבים בהם עשויה טענת איני מחזיק להיות בעלת חשיבות עקרונית או כללית ואם נייחד את האפשרות להעלותה בביהמ"ש רק למקרים הנ"ל כמעט שלא תבוא לידי ביטוי כוונת המחוקק לפתוח פתח רחב יותר לטענה האמורה.

עניין נוסף אותו מעלה המבקש הינו כי בבקשת הרשות להתגונן העלה טענות שאינן טענות סרק, ההלכה בעניין זה כי אפילו מצא ביהמ"ש על פני הדברים כי אין הטענה טענת סרק יאפשר למבקש את הרשות להתגונן.