עירית ראשון לציון נ' נונא

פסק דין

תביעה כספית בסדר דין מהיר ע"ס של 10,078.10 ₪ בגין חוב ארנונה לתקופה שמיום 28/2/07 ועד ליום 1/4/06, על נכס ברחוב הרצל 21 ראשל"צ, שבתחום השיפוט של העירייה (הנכס).

רקע עובדתי, התביעה וטענות הצדדים

הנתבע הוא הבעלים הרשום של הנכס.

בספרי העירייה נרשם, כי המחזיקה בנכס בתקופה הרלבנטית, הינה חברת אפק גרופ בע"מ ("חברת אפק גרופ" או "החברה"). וזאת, על פי הודעה לעירייה מיום 30/4/06 שצורפה כנספח לכתב ההגנה והסכם שכירות מיום 2/4/06.

הצדדים להסכם השכירות הם הנתבע, מצד אחד (המשכיר) ומצד שני, רשום שמה של החברה ומספר הח.פ וכן, לצד שם החברה, בנוסף, שמו של אייל טוב ומספר ת.ז. שלו. ההסכם אינו כולל חותמת של החברה וחתום עליו מר אייל טוב בלבד ("ההסכם" או "הסכם השכירות").

הארנונה לתקופה הרלבנטית לא שולמה.ניסיונות גביה של העירייה מן החברה, לרבות תביעה משפטית שהוגשה כנגדה, לא צלחו. החברה הגישה כתב הגנה מיום 22/12/09 וטענה שלא חתמה מעולם על הסכם השכירות. זה נחתם על ידי מר אייל טוב, שלא היה מוסמך כלל לחייב את החברה, והחברה איננה חתומה על ההסכם (כאמור, אין חותמת). בנסיבות אלה, נאלצה התובעת להסכים למחיקת התביעה כנגד החברה וכך נעשה ביום 26/4/10.בינתיים התברר כי מר אייל טוב מצוי בהליכי פשיטת רגל וניתן בעניינו צו כינוס כבר ביום 11/1/10. בהמשך נכנסה גם החברה להליכי פירוק.התוצאה היא לאור האמור, שכיום, אין העירייה יכולה להיפרע ממי שהתברר כי הינו המחזיק בפועל, מר אייל טוב.

לטענת העירייה (בכתב התביעה המתוקן שנתמך בתצהיר), יש לחייב את הנתבע כמחזיק הקונסטרוקטיבי וכבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. הנתבע התרשל בבדיקת סמכותו של מר אייל טוב לחתום על ההסכם בשם החברה ובכך שמסר לעירייה כי המחזיקה הינה החברה. במחדלו הרע את מצבה של העירייה שאיננה יכול לגבות את חוב הארנונה מן המחזיק בפועל.

הנתבע דוחה כל טענה לרשלנות מצדו. לטענת הנתבע (בכתב ההגנה שנתמך בתצהיר), ההודעה על המחזיק נמסרה כדין, חברת אפק גרופ נרשמה כמחזיקה, חשבונות הארנונה יצאו על שמה ולא על שם הנתבע, והיא אף נתבעה ע"י העירייה. הוויתור לחברה במסגרת ההליכים המשפטיים לא היה סביר. לטענת הנתבע, כל עוד הליך מסירת ההודעה למחזיק נעשה כדין, אזי לפי פקודת העירייות מוסמכת העירייה לגבות מהמחזיק ולא מהבעלים. אין אלו נסיבות שרלבנטיות כלל לדוקטרינה של החזקה קונסטרוקטיבית. יתר על כן, התובעת אף הגישה תביעת חוב כנגד אייל טוב. משמע, הכירה גם בחבותו. אם כך, כיצד תובעת היא את הבעלים? התובעת טענה כי לא החברה היא מחזיקה. לאחר מכן, הכירה בהחזקתו של אייל טוב והגיש תביעת חוב. תביעות ודרישות אלה שומטות את זכותה כלפי הנתבע, הבעלים של הנכס, שפעל, כאמור, כדין. העדר יכולת לגבות מהחברה או מאייל טוב, אינו יוצר חיוב לבעלים.

הראיות

מטעם התובעת העידה גב' ברק, שהגישה תצהיר לתמיכה בכתב הטענות בסדר דין מהיר.כן זומן מטעמה, מר אייל טוב, ליתן עדות ללא תצהיר. מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו, שהגיש תצהיר לתמיכה בכתב ההגנה. הצדדים סיכמו בע"פ.

דיון והכרעה

העד מטעם העיריה, מר אייל טוב ("העד" או "אייל"), העיד כאמור, ללא תצהיר. מעדותו עולה כי אכן, כפי שטענה חברת אפק גרופ, הסכם השכירות נחתם עמו בלבד ולא בשמה. הוא לא היה מוסמך להתקשר בשם החברה והחברה לא החזיקה בנכס. הוא באופן אישי חתם על הסכם השכירות מול הנתבע לצורכי ניהול עסקו. יתר על כן, אף הנתבע עצמו לא היה מוכן שייחתם הסכם עם החברה או בעליה משום שהוא הכיר אותו (את מר אייל טוב), משנים קודמות בהן השכיר לו את הנכס, ורצה להתקשר רק עמו ולא עם החברה. כשנשאל מדוע, אם כך, מצוין בכותרת ההסכם גם שמה של החברה לצד שמו שלו, הסביר העד, כי המחשבה המקורית הייתה שייחתם הסכם שכירות עם החברה אך בסופו של דבר, הוסכם בין הצדדים שההסכם ייחתם בין הנתבע לבינו בלבד (עמ' 12 ש' 18-26).

אשר למעורבותה של החברה העיד העד, כי החברה נתנה לו שירותי ניהול ושימשה כגוף תומך כלכלית משום שמצבו העסקי היה בכי רע. הוא נזקק לכך בניסיון לשקם את עסקיו. העסק שניהל בנכס, היה עסק שלו והחברה לא הייתה שותפה ולא החזיקה במקום (עמ' 12 ש' 9-15). העד ציין כי הנתבע ידע שהוא זה ששוכר את הנכס (וכאמור, אף עמד על כך) וכי החברה אינה עומדת מולו בכל הקשור להסכם השכירות (עמ' 12 ש' 27-30).

הנתבע בעדותו אישר שהסכם השכירות נחתם עם העד ולא עם החברה או בשמה וכי החברה לא חתומה על ההסכם. הנתבע מאשר, כי ביודעין ערך את הסכם השכירות מול העד ומולו בלבד, וכי הוא סמך עליו והיה מוכן להתקשר עמו, משום שהשכיר לו את הנכס בעבר במשך 6-8 שנים ללא כל בעיות בתשלום שכר הדירה או ארנונה. גרסתו של הנתבע לשאלה, מדוע צוין בהסכם גם שם החברה, שונה מזו של העד. לדבריו, הוסיף להסכם את החברה רק לבקשתו של אייל, על מנת לאפשר השתתפות של החברה בהוצאות העסק של אייל ביחסים שבין אייל לבין חברת אפק גרופ (עמ' 15 לפרוטוקול).כשנשאל הנתבע מדוע, ציין בהודעה שמסר לעירייה שהמחזיקה היא החברה, השיב כי "זה מה שאייל טוב ביקש ממני. כדי שיעזור לו לשלם את השכירות" (עמ' 15 ש' 30-31). הנתבע אישר שלא ייחס חשיבות לשאלה מי יירשם כמחזיק בעירייה משום שסמך על אייל וחזר ואישר כי עשה זאת על מנת לאפשר לאייל לקבל מהחברה השתתפות בתשלום דמי השכירות (עמ' 16).הכל בניגוד גמור לטענה בכתב ההגנה שנתמך בתצהיר בו נטען, לא ברור על סמך מה, כי חברת אפק גרופ הינה אכן המחזיקה וכי מחיקת התביעה כנגדה במסגרת ההליכים המשפטיים הינה צעד בלתי סביר.

עולה מהאמור, כי ברור היה לנתבע שהחברה לא שכרה את הנכס ולא החזיקה בו בפועל. הנתבע ידע שהחברה לא חתמה על הסכם השכירות וכי אייל לא חתם על ההסכם מטעמה או בשמה של החברה, אלא חתם על ההסכם בשמו ולצורך ניהול עסקו שלו. לנתבע היה ברור שהשוכר הוא אייל והנתבע אף התעקש שכך יהיה, כי הכיר את אייל וסמך עליו ולא היה מוכן להתקשר עם החברה, שאותה ואת בעליה לא הכיר. יחד עם זאת, הנתבע (לגרסתו) היה מוכן ששמה של החברה ירשם בחוזה לצד שמו של אייל מבלי שתחתום על הסכם שהשכירות ולא תהיה צד להסכם, ואף מסר לעירייה הודעה שהחברה היא המחזיקה. הכל, לדבריו, לבקשתו של אייל, ועל מנת לסייע לאייל לקבל השתתפות של החברה בתשלום דמי השכירות ביחסים שבין אייל לחברה.

עדותו של הנתבע בעצמו (בנוסף לעדותו של אייל ולהודעה על המחזיק) שומטת את היסוד מטענתו כי מסר לעירייה הודעה למחזיק כדין. ההיפך הגמור עולה מעדותו של הנתבע ומשאר הראיות. הנתבע מסר לעירייה הודעה שפרטיה אינם נכונים. המחזיקה שנרשמה בהודעה, חברת אפק גרופ, לא הייתה ואיננה המחזיק כלל.

לאור כל האמור, אני סבורה כי התנהלות זו של הנתבע כלפי העירייה, מקימה את חבותו בתשלום הארנונה בתוקף היותו הבעלים של הנכס וכמחזיק קונסטרוקטיבי.

הנתבע התרשל במסירת ההודעה על המחזיק לעירייה, שבה הודיע כי המחזיקה היא חברת אפק גרופ. הנתבע מסר לעירייה הודעה על מחזיק, שאיננו המחזיק בנכס. הנתבע ידע שחברת אפק גרופ אינה המחזיק. ההודעה לא הייתה נכונה כבר בעת שנמסרה והנתבע ידע שאינה נכונה. הנתבע ידע שחברת אפק גרופ לא חתמה עמו על ההסכם ולא החזיקה בנכס בפועל וכי המחזיק בפועל ומי שחתם על ההסכם הוא אייל. הנתבע גרם לעירייה לרשום בספריה כי המחזיק הינו חברת אפק גרופ. עד שעלה בידה של העירייה לברר את העובדות לאשורן ולהבין שהמחזיק בפועל הוא אייל, נמצא כי הוא מצוי בהליך של פשיטת רגל וניתן כנגדו צו כינוס נכסים. בכך הכשיל הנתבע את העירייה, הרע את מצבה וגרע מיכולתה לגבות את חוב הארנונה.

אני מוצאת לנכון להדגיש כי לא ניתן לומר (ואין טענה) שהיתה לנתבע כוונה להטעות את העירייה וכי פעל בחוסר תום לב על מנת לסייע לאייל להתחמק מתשלום החוב לעירייה וכד'. כאמור, עולה מדבריו שעשה כן כדי לסייע לאייל במישור היחסים עם אפק גרופ, משסבור היה כי הדבר יאפשר לאייל לקבל תמיכתה או השתתפותה בשכר הדירה. הנתבע פעל באדישות ובחוסר אכפתיות כלפי העירייה, שעולים כדי התרשלות, ובמעשיו אלה, הכשיל את העירייה ופגע בקופת הציבור. ראוי כי הנתבע הוא שישא בתוצאות התנהלותו, ולא הציבור (נראה שהנתבע אף קיבל את שכר דירה לו הוא זכאי לפי ההסכם בגין אותה תקופה).