עירית ראשון לציון נ' הררי ואח'

החלטה

עיינתי בבקשת המבקש, בתגובה ובתשובה לתגובה, ונחה דעתי כי אין מקום לקבל את הבקשה.

הכלל הוא כי פסק דין יש לקיים בהקדם, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי להצדיק דחיית ביצוע חובה זו [ע"א 2968/08 נצר נ' זהבי כימיקלים בע"מ (פורסם בנבו, 20.7.08)].

ביצועו של פסק דין יעוכב במקרים יוצאי דופן, כשהשיקולים העיקריים הנבחנים הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.

השיקול של סיכויי הערעור הוא דומיננטי פחות. סיכויי הערעור במקרה זה אינם טובים, הן עניינית, ופסק הדין מדבר בעד עצמו, והן מאחר שהמבקש נוהג שלא להסכין עם פסקי דין שניתנו בעניינו. עד היום סבור הוא כי פסקי דין חלוטים שניתנו בתביעות המשיבה נגדו אינם נכונים, והוא אף אינו מבצעם. גם עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז שניתן בשנת 2011 ואשר סילק על הסף את תביעתו נגד המשיבה, לא הסכין המבקש וערעורו תלוי ועומד בבית המשפט העליון.

באשר לשיקול הדומיננטי יותר של מאזן הנוחות, אין מדובר בנכס מגורים המשמש למגורי המבקש ומשפחתו, אלא מדובר בנכס עסקי המושכר על ידי המבקש לצדדי ג'. המבקש טוען כי בנכס זה תלוי קיומו, אך לא הציג ראיות מספקות לכך. די אם אציין כי תדפיס בודד של חשבון בבנק הדואר שצורף על ידי המבקש אינו משקף הכנסות כלשהן מהנכס המושכר, דהיינו הכנסות אלה מתקבלות באופן שלא הוצג על ידי המבקש, ואם כך, מי לידנו יתקע שלא כך הדבר גם לגבי הכנסות אחרות, רכוש וכיו"ב.

לא רק זאת, אלא ששיקול מהותי בעניין מאזן הנוחות הוא כי המבקש לא שילם משך עשרות שנים דמי חכירה ודמי שימוש עבור הנכס נשוא פסק הדין חרף חובותיו לעשות כן, וחרף פסקי דין חלוטים שניתנו נגדו, כאשר כל העת הזו השכיר הוא את הנכס לצדדי ג' וקיבל דמי שכירות בגינו.

חובותיו למשיבה לגבי נכס זה מסתכמים במיליוני שקלים, וכפי שעולה מפסק הדין נשוא הבקשה, חובותיו בשל פסקי הדין החלוטים שניתנו נגדו, המתייחסים לחלק לא גדול מהתקופה בה מוחזק הנכס על ידו בלא לשלם דמי שכירות ו/או דמי שימוש, מסתכמים בלמעלה מ-1.5 מיליון ₪.

לא יהא זה נכון וצודק לעכב ביצוע פסק הדין, ולאפשר למבקש להוסיף ולהחזיק בנכס שצבר בגינו והוא ממשיך וצובר חובות כה גבוהים. הגיעה העת כי המשיבה תקבל לידיה נכס זה, אשר בבעלותה ונקבע כי היא זכאית לקבלו.

בנוסף, המשיבה היא עירייה, ואם יתקבל ערעורו של המבקש, ניתן יהיה להסדיר פיצוי המבקש או קיזוז הפיצוי מחובותיו למשיבה.

שקלתי אם לא נכון יהא לעכב את ביצוע פסק הדין, בכפוף לתשלום סך של 1.5 מיליון ₪ למשיבה, סכום נמוך מחובו הפסוק, אך נוכח טענות המבקש כי אין בידו כל רכוש, לעומת גובה הסכום שהמבקש נדרש לשלמו כתנאי לעיכוב הביצוע, איני סבור שיש טעם בכך.

אשר על כן הבקשה נדחית.

עיכוב הביצוע הארעי מבוטל.

המועד האחרון לפינוי הנכס נקבע ליום 15.10.13.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ד, 29 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: