עירית ראשון לציון נ' הררי ואח'

פסק דין

תביעה לסילוק יד ממקרקעין שהגישה התובעת.

רקע

1.עניינה של התביעה הוא מקרקעין הידועים כחלקה 27 בגוש 5032, בשטח של כ-2 דונם, הנמצאים באזור התעשייה במערב ראשון לציון (להלן: "המקרקעין").

2.העירייה היא הבעלים של המקרקעין, ובסוף דצמבר 1972 נחתמו בינה לבין הנתבע (להלן: "שמעון" או "הררי") ואחיו, אליהו הררי (להלן: "אליהו") הסכם חכירה (להלן: "הסכם החכירה") והסכם פיתוח לגבי המקרקעין.

3.בפסק דין בתיק בעמ (מחוזי ת"א) 1079/02 הררי נ' הררי (3.3.03) התקבל ערעורו של אח נוסף, יצחק הררי (להלן: "יצחק") על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ונקבע כי אליהו ויתר על זכויותיו במקרקעין בחלקים שווים לטובת שני אחיו, שמעון ויצחק. לפיכך, הוצהר באותו פסק דין כי יצחק הוא בעלים של 500 מ"ר במקרקעין ובעלים של מחצית מבנה הבנוי על המקרקעין.

4.לפי הסכם החכירה תקופת החכירה היא ל-23 שנה עד 31.12.98. דמי החכירה השנתיים הם 5% מערך הקרקע, וניתן פטור מדמי חכירה ל-3 שנים ראשונות.

סעיף 10 להסכם החכירה קובע כי "12 חודשים לפני תום תקופת החכירה רשאי החוכר לבקש בכתב מהעיריה לחדש את החכירה לתקופה נוספת של 25 שנים אשר תנאיה ייקבעו בהתאם לתנאים שיהיו נהוגים ומקובלים באותה שעה בגין החכרת מקרקעין ע"י העיריה".

5.במהלך תקופת החכירה ניהלה העירייה שני הליכים משפטיים נגד שמעון ואליהו בקשר למקרקעין (עניין העברת זכויות אליהו לשמעון ויצחק התברר לעירייה במועד מאוחר יותר).

א.הליך ראשון התנהל בת"א (שלום רחובות) 5937/89 ובפסק הדין שניתן ביום 27.1.94 חוייב שמעון לשלם לעירייה דמי חכירה עבור השנים 1985-1986 בסכום שנקבע שם. שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין (ע"א (מחוזי ת"א) 467/94). ערעורו של שמעון נדחה וערעור העירייה התקבל, באופן שהוגדל הסכום אותו חוייב שמעון לשלם לעירייה.

ב.הליך שני התנהל בת"א (שלום רחובות) 1121/93 ובפסק דין מיום 28.10.97 חוייבו שמעון ואליהו לשלם לעירייה מאות אלפי שקלים עבור דמי חכירה לשנים 1987-1993 ודמי הסכמה. ערעורם של שמעון ואליהו (ע"א (מחוזי ת"א) 1901/97) נדחה בפסק דין מיום 11.2.02.

בגין חובות הררי עקב הליכים אלה, מנוהלים נגדו הליכי הוצל"פ על ידי העירייה, כשסכומי החוב בתיקי ההוצל"פ גבוהים מ-1.5 מיליון ₪.

6.ביום 31.12.97 פנה הררי לעירייה בכתב וביקש לחדש את חוזה החכירה לתקופה נוספת של 25 שנה.

ביום 2.2.98 שלחה העירייה מכתב להררי ובו ציינה, בין היתר, כי כתנאי מקדמי להארכת הסכם החכירה עליו לעמוד בדרישות הכוללות גם הסדרת חובותיו מכל סוג שהוא לעירייה עד מועד תום תקופת החכירה.

7.לטענת העירייה, מאחר שהררי לא מילא אחר התנאי המוקדם הנ"ל, הסתיים הסכם החכירה ביום 31.12.98 וקמה זכותה לדרוש את סילוק ידו מהמקרקעין.

8.יצוין עוד כי המקרקעין נשוא תביעה זו אינם המקרקעין היחידים באזור התעשייה לגביהם אמורים היו הסכמי החכירה להגיע לקיצם בסוף 1998, ו-37 חוכרים, ובהם הררי עתרו לבג"צ וביקשו כי יחייב את העירייה למכור להם את המקרקעין (בג"צ 1806/95). בעקבות החלטת העירייה מיום 6.11.96 לפיה יוצעו לחוכרים תנאים משופרים להארכת הסכמי החכירה שנחתמו עימם, החליט בג"צ ביום 12.11.96 למחוק את העתירה.

הררי הגיש עתירה נוספת (בג"צ 4524/99) ובה עתר לחייב את העירייה לקיים את התחייבותה מהבג"צ הקודם ולא להפלותו לעומת חוכרים אחרים. לאחר שב"כ העירייה הצהיר כי העירייה תפעל כלפי הררי, כפי שהיא פועלת לגבי כל חוכר אחר באזור התעשייה, חזר בו הררי מהעתירה.

9.ביום 14.6.06 אישרה מועצת העירייה ביטול האופציה לחידוש הסכם החכירה עם שמעון ואליהו "בתמורה לחובות הכבדים" וכן אישרה לפעול לסילוק ידם של הררי וכל מי מטעמם מהמקרקעין.

10.ביום 29.5.08 הוגשה על ידי העירייה התביעה הנוכחית נגד הררי ונגד הנתבעים 2-5 שהם שוכרים של חלקים שונים מהמקרקעין. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר.

להררי ניתנה רשות להגן בהחלטת כב' הרשמת ארבל מיום 6.1.09.