עירית קרית ים נ' פלס

החלטה

בענין: בקשה לדחיה על הסף של חלק מעילות התביעה,

למחיקת כותרת ולהעברת התביעה לפסים רגילים

התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה לפינוי מושכר בהתאם להוראות פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). על פי הנטען בכתב התביעה, שוכר הנתבע מהתובעת מבנה יביל המצוי במקרקעין שבבעלותה של התובעת, בסמוך לחוף הים, וזאת על פי הסכם שכירות שנחתם ביום 7.10.98. לטענת התובעת, הפר הנתבע את הוראות הסכם השכירות, הפרות המקנות לה זכות לדרוש את פינויו מן המושכר. ההפרות הנטענות על ידי התובעת הינן:

א.אי תשלום דמי שכירות כפי שנקבע בהסכם.

ב.אי תשלום דמי ארנונה במועד.

ג.ניהול עסק ללא רישיון כדין.

ד.ביצוע בניה בלתי חוקית.

ה.פלישה לשטחים מחוץ למושכר.

הנתבע הגיש בקשה לדחות על הסף חלק מעילות התביעה, מחמת התישנות. כמו כן מבקש הוא, כי התביעה תועבר למסלול דיון רגיל.

טענת ההתישנות

עילות התביעה אשר, לטענת הנתבע, התישנו נוגעות לטענות התובעת לגבי ביצוע בניה ללא היתר ולגבי פלישה לשטחים מחוץ למושכר. לטענת הנתבע, מכתב התביעה עצמו עולה, כי הבניה הבלתי חוקית הנטענת, והפלישה הנטענת לשטחים, היו קיימות כבר בשנים 1999 ו-2001. בענין זה מפנה הנתבע לתמונות שבנספח י"ד לכתב התביעה, ולצווים שבנספחים י"ב-י"ג לכתב התביעה.

בתגובה טוענת התובעת, כי בניה בלתי חוקית וניהול עסק ללא רישיון הן עוולות נמשכות, המתחדשות מידי יום ביומו.

הדין בענין זה הינו עם הנתבעת. פלישה לשטחים שלא כדין, ובניה שלא כדין, הן עוולות נמשכות, שבכל יום נולדת בגינן עילה חדשה (ראה: ע"א 35/71 וערעור שכנגד חברת ישראל אוסטרליה להשקעות פרדסנות ומטעים בע"מ נ' מושב בני דרור אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד כז(1), 225 , 228-229). לפיכך, ככל שיעלה בידי התובעת להוכיח, כי הפלישה לשטחים והבניה הבלתי חוקיות התקיימו במהלך שבע השנים שקדמו להגשת התביעה, או בחלק מהן, הרי שעילות אלה לא התישנו.

הואיל ובשלב זה, של בקשה לדחיה על הסף, יוצא בית המשפט מהנחה, שהעובדות הנטענות בכתב התביעה הן העובדות לאשורן, הרי שבהתאם לנטען בכתב התביעה, הפלישה לשטחים והבניה הבלתי חוקית מוסיפות ומתקיימות גם כיום, ועל כן דינה של טענת ההתישנות להידחות.

הבקשה להעברת התביעה למסלול דיון רגיל

לטענת הנתבע, אין מקום לדון בתביעה במסלול המהיר הקבוע בפרק ט"ז4 לתקנות, ויש להעבירה לדיון במסלול רגיל, וזאת בשל כל אחד מן הנימוקים הבאים:

א.הואיל והמושכר נמסר לנתבע בתמורה למבנה אחר, בו החזיק בזכויות דיירות מוגנת, והואיל והתובעת התחייבה בפני הנתבע להאריך את השכירות במושכר מידי שנה, הרי שמדובר בשכירות אשר חל עליה חוק הגנת הדייר, התשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"), או בשכירות המקבילה לשכירות כזו.

ב.נוכח מורכבות העובדות, השאלות שבדין והיקף העדויות והחקירות שידרשו, וכן הואיל ותדרש בענין זה חוות דעת שמאי, התביעה אינה מתאימה להתברר בסדר דין מהיר.

ג.התובעת לא צרפה לכתב התביעה את כל המסמכים הנוגעים לענין, והסתירה מסמכים הנוגעים לאופי השכירות.