עירית קרית אתא נ' דהן

החלטה

1.בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר התייצבות מטעם הנאשם בדיון שהתקיים בתאריך 15.2.12, בחמשת כתבי האישום המפורטים בכותרת, לאחר שהדיון בהם אוחד.

2.לטענת המבקש, לא קיבל מעולם את ההזמנה לדיון שנקבע לתאריך 15.2.12, ולעומת זאת קיבל הזמנות לדיונים בכתבי אישום אחרים, לתאריך 9.5.12.

לטענתו, בהודעות על מועד הדיון בתאריך 9.5.12 נכתב כי מועד זה נקבע במקום המועד הקודם שהיה קבוע לדיון בכתבי האישום, בתאריך 18.3.12, ולפיכך סבר כי ההקראות בכל כתבי האישום התלויים ועומדים נגדו קבועות לאותו תאריך, ביום 9.5.12.

עוד מציין המבקש, כי פנה למזכירות בית המשפט בתאריך 6.2.12 וביקש לצלם את כל התיקים התלויים ועומדים נגדו, והמזכירות לא ציינה בפניו, באותו מועד, כי קבוע לו דיון בתאריך 15.2.12.

לגופו של עניין, מכחיש המבקש את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום – עבירות של הצבת מכשול בדרך ציבורית.

לטענת המבקש, אם לא יבוטלו הכרעת הדין וגזר הדין נושא בקשה זו, ייווצר מעשה בית דין לגבי יתר כתבי האישום התלויים ועומדים נגדו ועתידים להתברר בפני בית המשפט.

למבקש לא ניתן יומו להוכיח את הנטען על ידו כנגד כתבי האישום, והשתות קנסות גבוהים מבלי שניתן לו יומו בבית המשפט מהווה עיוות דין. אם תדחה בקשתו, טוען המבקש, ימצא עצמו מקופח.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, בהתאם לסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, רואים נאשם שלא התייצב לדיון כמי שהודה בכל עובדות כתב האישום, ומאחר שהמבקש לא התייצב לדיון שנקבע להקראת כתב האישום, רשאי היה ביהמ"ש לדון אותו שלא בפניה.

לטענת המשיבה, המבקש זומן כדין. עיון בתיקים מלמד כי בכל אחד מהם סרוק אישור מסירה, המעיד על מסירה כדין למבקש, באותה כתובת אליה נשלח גם פסק הדין.

טענת המבקש, לפיה סבר כי כל כתבי האישום נגדו נקבעו לאותו תאריך, בחודש מאי, אין בה ממש, שכן בכל הזמנה מצוין מספר כתב האישום, והיה על המבקש לבדוק מהם מועדי הדיון בכל אחד מכתבי האישום.

לטענת המשיבה, גם התנאי השני הקבוע בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, חשש לעיוות דין, אינו מתקיים במקרה זה.

כתבי האישום נשוא התיקים הוגשו בגין עבירה של פתיחת בית העסק מעבר לשעות המותרות בחוק, ואילו המבקש מעלה את טענות הגנתו ביחס לאישום של הנחת מכשול ברחוב.

4.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה.

סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב – 1982, קובע כי מי שנגזר דינו שלא בפניו רשאי לפנות לביהמ"ש בבקשה לביטול גזר דין, וביהמ"ש רשאי להיענות לבקשה אם הוא סבור כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הנאשם לדיון, או אם השתכנע שהדבר דרוש למניעת עיוות דין. אין המדובר בתנאים מצטברים, אולם אל לו לביהמ"ש להתעלם מהדרישה להבהיר מהי הסיבה לאי ההתייצבות שאחרת ירוקן הסעיף מתוכנו.

בכל אחד מהתיקים נושא בקשה זו, מצוי אישור מסירה כדין, הנושא על גביו את מספר כתב האישום, ואת התאריך הקבוע לדיון.

לא היתה למבקש כל סיבה להניח, כי כל כתבי האישום נגדו נקבעו ליום 9.5.12. במפורש נכתב בהזמנה לדיון באותו תאריך, כי כתבי האישום שנקבעו לאותו יום הם אלה שהיו קבועים קודם לכן ל- 18.3.12 ולא לתאריך 15.2.12 בו נדונו כתבי האישום נושא בקשה זו.

5. זכותו של נאשם להיות נוכח במשפטו מוצתה כאשר מצא לנכון לא להתייצב לדיון במשפטו,

ובחר לא לנצל את זכותו זו. על מנת להצדיק פתיחת ההליך מחדש, ו"הנעת גלגלי המערכת"

מחדש בעניינו, על הנאשם להוכיח כי מדובר בנסיבות מיוחדות, המצדיקות מתן רשות