עירית קרית אתא נ' ג'בור

הכרעת דין

1.        נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת חניה לפי סעיף  4 (ד) (17) לחוק עזר לקרית אתא (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ח- 2008 (להלן "חוק העזר"), בכך שביום 2/11/2008 בסביבות השעה 10:51, סמוך לרח' זבולון מס' 4 בקרית אתא, החנה את רכבו, מספר רישוי 31-347-64, במקום המיועד לחניית נכים.

2.כתב אישום זה הוגש לאחר שהנאשם ביקש להישפט בעניין דו"ח חניה, במסגרתו נרשם כי הוא העמיד את רכבו, ביום 2/11/08, ליד תמרור ג- 43, המסמן מקום חנייה לרכב נכה משותק רגליים.

3.         הנאשם לא חלק על עצם החניית הרכב ליד תמרור ג-43 (כפי שהדבר משתקף מהתמונות שהוגשו וסומנו ת/1), אולם טען מספר טענות שבהסתמך עליהן, כך לטענתו, יש לזכותו.

4.         טענותיו של הנאשם, הן איפוא שלוש :

א. במועד ביצוע העבירה בוצעו עבודות בכביש ולא הוסדרו מקומות חניה על ידי המאשימה, ומשכך נאלץ הוא להחנות במקום בו חנה.

ב. תמרור ג-43 הוצב בחוסר סמכות וללא תהליך אישור רשמי מאת משרד התחבורה ובקשתו מהמאשימה להציג אישור כזה לא זכתה למענה.

ג. בהתאם לקביעת המוסד לביטוח לאומי, הנאשם הוא נכה אשר מותר לו להחנות את רכבו במקום חנייה שסומן בתמרור ג-43. בהקשר זה יצויין כי, אין חולק שרכבו של הנאשם אינו נושא תג נכה.

5.         בישיבת ההוכחות, אשר נקבעה לבירור טענותיו של הנאשם, העיד הפקח מטעם המאשימה והעיד הנאשם בעצמו.

הפקח, תיאר בעדותו ביום 13/4/2011 את שאירע, בזו הלשון :

" ...  בדקתי במסופון שלי שהוא מסופון אוטומט וראיתי שלרכב הזה אין תו חניה של נכה. ברגע שאדם נכה שיש לו תו נכה שוכח לשים את התו, אני מקיש מספר רכב ואז מופיע לי אוטומטי שהרכב הוא רכב של נכה, לפי הרישום של משרד הרישוי, ואז הוא לא מקבל דו"ח. זה דו"ח של 500 ₪. כמובן שהייתי חייב לבדוק האם לנאשם יש תו נכה".

6.         הנאשם העיד כדלהלן :

"באותו יום 2/11/08 בשעה 10:51 הייתי צריך להיכנס לבנק לשתי דקות, הגעתי לכספומט, רציתי להוציא כסף, ראיתי מתוך הבנק את הפקח שהוא מתחיל לרשום הדו"ח, יצאתי אליו, ביקשתי ממנו שתי דקות שאני אוציא את הכסף ואני נוסע... אמרתי לו שאני נכה, מוגבל בהליכה, שאני לא יכול לחפש מקום רחוק, הוא היה בעניינים שלו וזהו. אני מבקש לבטל את הדו"ח."

הנאשם העיד כי בזמנים הרלוונטיים בוצעו עבודות בכביש ומכאן טען שהיה צריך להסדיר מקומות חנייה לאנשים; הוא טען, כי התמרור לא חוקי, מאחר ולא עבר תהליך אישור משרד התחבורה, וטען כי הוא סובל מדרגת נכות בשיעור של 62% מכוחה יכול היה להחנות במקום שסומן בתמרור ג-43. להוכחת טענה זו הוצג העמוד האחרון מהחלטה של ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, מיום 15.5.07, אליה אתייחס בהמשך הדברים.

אדון כעת בטענותיו של הנאשם על פי סדר הופעתן לעיל.

          ביצוע עבודות בכביש

7.         בטענתו זו של הנאשם לא מצאתי ממש, ומעבר לעובדה כי היא לא הוכחה – ואף לא נעשה נסיון ממשי להוכיחה – הנאשם לא יכול להיבנות ממנה. במישור הראייתי אציין כי הנאשם לא הבהיר באילו עבודות מדובר, היכן הן בוצעו, על ידי מי ולאיזה תקופה ומכאן שלא ברור מה זיקתן, ככל שיש, להעדר מקומות חנייה.

8.אלא שגם אם היה מוכיח הנאשם ביצוען של עבודות בכביש וקיומה של השלכה על מקומות חנייה באיזור, הרי שאין בכך כדי להצדיק חנייה במקום חנייה שיועד לנכה משותק רגליים, שכן קיימת חשיבות עליונה לאפשר נגישות מלאה לציבור הנכים וזו מטרתם העיקרית של חוק חניה לנכים ושל הצבת תמרורים שמייעדים מקומות חנייה לנכים.

הגישה המכירה בחשיבותו של עקרון הנגישות לציבור הנכים על כל משמעויותיו (וראה לעניין זה סעיפים 1 ו -2 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1998) צריכה לעבור מן ההלכה אל חיי המעשה והדבר מחייב אכיפה קפדנית של הוראות החוק בעניין.

9.         על כן, אף אם היה קושי במציאת מקום חניה, אין בכך כדי להכשיר את הקרקע לנאשם להחנות את רכבו במקום המיועד לרכב נכה ומכאן אני דוחה טענה זו של הנאשם.