עירית קרית אתא נ' אנקוה

החלטה

1.בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר התייצבות מטעם הנאשמת בדיון שהתקיים בתאריך 15.2.12.

בגזר הדין נגזר על הנאשמת קנס בסך 660 ₪ - הוא הקנס המנהלי המקורי.

2.לטענת המבקשת, אם לא תבוטל הכרעת הדין נגדה ייגרם לה עיוות דין משווע שכן בידיה טענת הגנה טובה אשר לאורה קיים ספק ממשי בדבר הרשעתה. לטענתה, בדיקה שערכה לאחרונה גילתה כי הרחבה בחזית בית העסק הינה רכוש משותף בבית המשותף בו מצוי בית העסק, ולפיכך אין למשיבה סמכות לאכוף חוק עזר במקום זה שהינו שטח פרטי ולא ציבורי. עוד נטען כי הגשת כתב האישום נגד המבקשת עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

המבקשת מדגישה כי זכותו של נאשם להיות נוכח במשפטו ומציינת כי ההסדר הקבוע בסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי הינו החריג לכלל.

המבקשת אינה מפרטת את הסיבה לאי התייצבותה לדיון.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, בהתאם לסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, רואים נאשם שלא התייצב לדיון כמי שהודה בכל עובדות כתב האישום, ומאחר שהמבקשת לא התייצבה לדיון שנקבע להקראת כתב האישום, רשאי היה ביהמ"ש לדון אותה שלא בפניה. לטענת המשיבה, המבקשת זומנה כדין לדיון ולא נימקה את הסיבה לאי התייצבותה. סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי מי שנגזר דינו שלא בפניו רשאי אומנם לפנות לביהמ"ש בבקשה לביטול גזר דין, וביהמ"ש רשאי להיענות לבקשה אם הוא סבור כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הנאשם לדיון, או אם השתכנע שהדבר דרוש למניעת עיוות דין. אומנם אין המדובר בתנאים מצטברים, אולם אל לו לביהמ"ש להתעלם מהדרישה להבהיר מהי הסיבה לאי ההתייצבות שאחרת ירוקן הסעיף מתוכנו. מאחר שהמבקשת לא פרטה ולו ברמז את הסיבה לאי התייצבותה לדיון, דין הבקשה להידחות לטענת המשיבה.

לגופו של עניין דוחה המשיבה את הטענות ביחס להיות השטח שבו הוצבה הסחורה שטח פרטי וביחס לטענת האכיפה הבררנית ומדגישה שלא זו העת לבררן.

4.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה.

המבקשת לא התייחסה כלל, בבקשה, לסיבה שבגינה לא התייצבה לדיון בפתיחת משפטה.

זכותו של נאשם להיות נוכח במשפטו מוצתה כאשר מצא לנכון לא להתייצב לדיון במשפטו, ובחר לא לנצל את זכותו זו. על מנת להצדיק פתיחת ההליך מחדש, ו"הנעת גלגלי המערכת" מחדש בעניינו, על הנאשם להוכיח כי מדובר בנסיבות מיוחדות, המצדיקות מתן רשות לנאשם להשתתף בהליך חוזר.

ראו והשוו: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נז(6) 793.

לו הייתה המבקשת מוכיחה, כי עיוות דין עלול להיגרם לה אם לא יבוטלו הכרעת הדין וגזר הדין, ניתן היה להיענות לבקשה, אף אם אי ההתייצבות נבעה מרשלנות גרידא, אולם משלא שוכנעתי כי אם לא יבוטל גזר הדין ייגרם למבקשת עיוות דין, נדרשת לכל הפחות סיבה מוצדקת להיעדרותה מן הדיון. בהעדר סיבה כאמור, דין הבקשה להידחות.

אף אם המבקשת סבורה כי יש לה טענת הגנה טובה, לא נגזרת מכך המסקנה שאי ביטול גזר הדין יגרום לעיוות דין.

5.לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט אדר תשע"ב, 13 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: